שושנה אדומה

אני לא מצליחה למצוא את המילים לשיר הזה.

הצילו ?

מישהו ?

תודה.

אולי אני פשוט לא מספיקה...
אולי אני פשוט לא טובה מספיק.
איזו זכות יש לי בכלל לבקש ממישהו להסתפק בי ולותר על האחרות?

ממש חצופה.

פלא שאף אחד לא מוכן לזה?

אני לא מבינה איך לא עליתי על זה עד עכשיו...
זה היה חוסך לי ולאחרים המון עוגמת נפש.

בה ניסה לגרום לי להבין
שאני צריכה לסלוח - בסופו של דבר - לעצמי,
סחפה אותי הלילה לשעות הקטנות.


אני אחראית למצב שבו אני נמצאית.
תמיד הייתי אחראית.
נכון שהוא הבטיח
אבל אני בחרתי להאמין להבטחות שלו, למרות תחושות הבטן שלי שסברו אחרת.
אני נשארתי שם, הרבה אחרי שכבר הייתי צריכה ללכת.
אני ידעתי בדיוק איך זה יגמר ולא היה לי אומץ לקום וללכת.
יש לי אחלה תירוצים - והעיקרי בהם לא קשור אלי בכלל, אבל, עדיין - אלו רק תירוצים.

אני מפחדת.
אני מפחדת לחזור למצב שבו הייתי.
אני מתה מפחד.
שאף אחד לא יתקרב אלי.
שורטת ונושכת ועוצרת כל מי שרק מנסה להתקרב.
אם הוא פגע בי, אין סיכוי שאמצא אי פעם מישהו שלא.
אם הוא יכול היה לעשות מה שעשה במודע, כשהוא יודע שהוא פוגע בי, איך אוכל לבטוח באחר אי פעם ?

הגעתי לא פעם למצב של מחשבות אובדניות (תרגעו - אין לי אפשרויות כאלה).
אם אגיע שוב למצב דומה, אני לא רוצה לחשוב על זה כלל.

לא מסוגלת לבטוח באף אחד.
לא טוב לי.

רק נמאס לי לבכות בכל פעם שאני נזכרת.
בכל פעם שאני לא עסוקה בבריחה כזו או אחרת.

שיגמר כבר.

As

George michael


As Around The Sun The Earth Know She's Revolving
And the rosebuds know to bloom in early may
Just as hate knows love's the cure
You can rest your mind assured that
I'll be loving you always

As now can't reveal the mystery of tomorrow
Hut in passing will grow older everyday
Just as ail that's born is new
You know what i say is true
That i'll be loving you always

Until the rainbow burns the stars out of the sky
Until the ocean covers every mountain high
Until the day that 8ץ8ץ8 is 4
Until the day that is the day that are no more

Did you know that true love asks for nothing
Her acceptance is the way we pay
Did you know that life has given love a guarantee
To last through forever and another day

As today i know i'm living but tomorrow
Could make me the past
But that i mustn't fear
I know deep in my mind
The love of me i've left behind
Cause i'll be loving you always.

Until the rainbow burns the stars out in the sky
Until the ocean covers every mountain high
Until the dolphin flies and parrots live at sea
Until we dream of life and life becomes a dream
Until the day is night and night becomes the day
Until the trees and seas just up and fly away
Until the day that 8ץ8ץ8 is 4
Until the day that is the day that are no more

Did you know that true love asks for nothing?
Her acceptance is the way we pay
Did you know that life has given love a guarantee
To last through forever and another day

As around the sun the earth knows she's revolving
And the rosebuds know to bloom in early may
For now i know deep in my mind
The love of me i've left behind
Cause i'll he loving you always.

Until the rainbow burns the stars out in the sky
Until the ocean covers every mountain high
Until the dolphin flies and parrots live at sea
Until we dream of life and life becomes a dream

Until the day is night and night becomes the day
Until the trees and seas just up and fly away
Until the day that 8x8x8 is 4
Until the day that is the day that are no more

שחסרה לי הכתיבה.

כשהיינו יחד נהגתי לכתוב לפחות פעם ביום.
מעין יומן. למרות שכתבתי לו, למעשה זה היה יומן של כל הדברים שעברתי, פיזית, רגשית ונפשית.

היום יום שלי.

היום אני לא מתפנה לכתוב.
אני לא מפנה זמן לכתיבה.
כמו ילדה קטנה שנשארה ללא השגחה,
ששוב צריכה לטפל בכל בעצמה.
כמו תמיד.
אז אני עושה מה שאני חייבת ואחר כך צוללת לבריחה.

בורחת מכל מה שמפחיד.
ממה שעלול לגרום לי לבכות.
ממה שיזכיר לי דברים שהלוואי שיכולתי לשכוח.
מחוסר האמון בבני אדם
שרק מחכים לפגוע, למכור אותך בזול, לבגוד באמון שנתת בהם.

מציאות.
איזה דבר מסריח.

אני לא בוטחת באנשים.
נפגעתי יותר מדי פעמים.
אז איך זה שכשאני מוצאת מישהו/מישהי שאפשר לבטוח בהם וכן נפתחת אליהם, ומרגישה שאם אספר להם את הסודות הכי כמוסים שלי, הם ישמרו עליהם כאילו היו הסודות הכמוסים שלהם - בדיוק כפי שאני שומרת על שלהם, אני נופלת שוב?

חבל לי.

חשבתי שאת חברה שלי, שאני יכולה לבטוח בך ולספר לך הכל.
חשבתי שכשאת שואלת אותי וחוקרת, הכל ישאר בינינו, שגם אם נפלט לי תחת לחץ שלך והשבעתי אותך שלא תגלי, שתשמרי את זה בינינו, שלא תספרי.

אני בטוחה שלא היתה לך כוונה רעה, אבל לפעמים את עושה דברים בלי להתחשב ברגשות של אחרים וזה לא יפה.

את טוענת שאני יותר נחמדה ממך. אני לא בטוחה, אבל אהבתי להיות זאת שאפשר לבטוח בה, ובתיווכך הפכתי לזאת שאי אפשר לבטוח בה.

יש לי חברה טובה.
בכל פעם שאני נפגשת עם מישהו ומספרת לה על זה, היא מיד שואלת מי זה. אני תמיד עונה שכל עוד אין שום דבר, אין טעם לספר בכלל ושאם יהיה שווה לספר, אני אספר.

לא רוצה לצאת מכאן.
אני מוצאת כאן לא מעט נחמה לפעמים.
אפילו אם זה בשיחות צ'ט סתמיות.
זו אחלה הסחת דעת.

אבל הביצה הזאת.... מתחילה להחניק לי קצת.

אני לא חייבת לאף אחד כלום.

לאף אחד.

זכאית.

יש אנשים שנותנים לעצמם תאריכי יעד...

אם עד תאריך זה וזה לא יקרה דבר כזה וכזה....
אני אעשה כך וכך או אני אפסיק לעשות כך וכך...

אני מתה לתת לעצמי תאריך יעד.

משהו בסגנון:

אם עד תאריך איקס לא ימצא אותי אדון ראוי
(ראוי לפי ההגדרות שלי),
אצא מהנוכחות והקריאה בפורומים,
אפסיק להגיע למועדון,
אתרחק מהמפגשים עם הקהילה,
ואצא לי אל העולם הונילי.

אבל אני שונאת לא לעמוד במילה שלי.
ובכלל
אני מתנהלת לפי גחמות.
מה שנכון לי היום, לא נכון לי מחר...

שונאת לצאת בהצהרות...
ההצהרות האלה נלעגות בעיני -
כל האנשים שכותבים ביי ואחר כך נכנסים חזרה.
בשביל מה ?

ומצד שני,
אני באמת רוצה להיות בקשר עם מישהו דומיננטי.
לא אוכל להסתדר עם איש שלא שולט בעצמו, בעתידו, בחייו ומעוניין ומסוגל לקחת את האחריות הזו עלי גם.

להיות במצב של חוסר ודאות זה מעצבן ומייאש.

בכל פעם שפונה אלי מישהו עם התואר - "שולט" ליד הניק שלו
(אני בכלל לא מדברת על סאבים וסוויצ'ים),
יש מעין התרגשות כזאת.
תחושה של - "הפעם זה אולי זה"
אני כל כך זקוקה לזה, שאני משתדלת להתעלם מכל נורות האזהרה, לפחות בכמה השניות הראשונות.

אחר כך,
כשהוא מתגלה כבנאדם נחמד,
לא רק שכל נורות האזהרה הנורמליות מתחילות להבהב ולצרוח, אני מוסיפה עוד כמה משל עצמי, דמיוניות, העיקר להבריח אותו כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.

שילך לפני שישבור משהו.

טוב לי לבד.

(רע לי לבד. רע לי עם הצעות לזיונים. רע לי עם הצעות לסשנים. רע לי ככה תלושה. רע לי.)

מה אתם אומרים על זה ?
קבעתי מדיניות בכלוב 😄

שימ/י לב - אין לפרסם בבלוג פרטים אישיים לרבות כינוי של אדם אחר ללא הסכמה מפורשת של אותו אדם לפרסום הפרטים.
ניתן לפרסם דברים הנוגעים באדם אחר אם יש לכם יסוד סביר להניח שאותו אדם יסכים לפרסום.
אם נכתב על אדם והוא לא מסכים לפרסום הדברים יש למחקם מיד עם פנייתו אליכם להסרת הפרסום.

זה מה שכתוב בתחתית החלון כשרוצים לכתוב לבלוג 😄

ואם אני רוצה לצטט מישהו שפרסם בבלוג שלו (שכולם רואים את זה בזמנם החופשי), משהו שנוגע לליבי, אני צריכה לפנות ולבקש רשות...

אני (לתומי) חשבתי שכשאנשים מפרסמים דברים בבלוג, הם רוצים שיקראו אותם (וכמה שיותר). חשבתי שזה עושה פרסומת לא רעה למי שכותב בלוג...

מסתבר שטעיתי.

טל"ח.

ואם פגעתי במישהו בדרך, אני מתנצלת מראש.

סתם עצבנית על דברים שקורים כאן!

מצד שני,
שיהיה.

ויתרתי.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=15656&blog_id=10387

אני מוצאת את עצמי מקבלת הצעות לתמיכה מכל מי שבקשר איתי בימים האחרונים.
מי שרגיש מספיק (ורוב הסובבים אותי רגישים מספיק) יודע שמשהו עובר עלי.
אין לי דרך לספר להם מה באמת עובר עלי,
וזה לא שאני לא מנסה.

אני מוצאת את עצמי נכנסת לצ'ט
דומעת ללא הפסקה
ומפזרת חיוכים לכל עבר.
אף אחד לא צריך לדעת
וכולם צריכים לדעת.
המסכה הזו מספקת הסחת דעת בדרך כלל....

הלילה זה לא עזר.
עבר עלי יום קשה מדי.

מרגישה לבד בעולם הזה.
מרחמת על עצמי
ולא מאמינה שאי פעם אוכל לבטוח במישהו.

זה נראה נורא סופי.
נורא פטאלי.
מרחיקה את עצמי מכולם.
מרחיקה את כולם ממני.

לבד עדיף מאשר לבד עם לב שבור.

לא ?

מתי אהיה לבד?