פשוט אני

לקח לה המון זמן להגיע לזה. 

הימים שעברו עליה היו קשים והיא נעה בין תחושות אפלות של רגש אפור ובין התמודדות עם מצבי לחץ קיצוניים. 

ולקח לה זמן. 

"חצאית קצרה, חוטיני שחור ונעלי עקב. את שאר ההנחיות תקבלי כאשר אהיה קרוב". 

זו פגישה רביעית שלהם. 

את שלושת הפעמים הראשונות הוא הקדיש כדי להכיר אותה. 

להבין את סיפור החיים שלה. 

את הכאבים שלה  

את הפחדים שלה. 

להסיר ולקלף, או לפחות לסדוק את כל חומות ההגנה שעטפו אותה. 

הוא הבין שזה מותר לה, הרי היא נתנה שם הכל, ויותר. 

התמסרה לאיש אשר רצה ואהב אותה יותר מכל, 

אך ביקש לעצמו אורח חיים שהיא לא יכלה להכיל. 

היא לא יכולה להיות אחת מ... 

היא צריכה להיות ה-אחת. 

זו שהוא יאהב, ויעריך ויכבד וירצה בכל כולו לשלוט בה.

רק בה. 

אז הוא נתן לה זמן. והקשיב. 

הקשבה פעילה. דרך כל המכשולים, דרך כל הכעסים וכל היצרים. פשוט הקשיב לה. 

נתן לה ביטחון. 

אז היא התלבשה בשבילו, כפי שביקש. כי כשמאפשרים לה להרגיש נוח ורצויה, היא מסוגלת לתת עולם. 

"בעוד 5 דקות, השאירי דלת פתוחה וחכי לי בתנוחת כניעה, עם גבך אל הדלת. את לא זזה עד שאאשר זאת". 

וכך היא חיכתה לו. 

הפרפרים שלה החלו להתערבב. עם הלבטים, ועם הפחדים והמגננות והשאלות שעולות. 

אבל היא ילדה טובה. 

היא המתינה לו בדיוק כך. 

לקחה נשימה עמוקה ונכנסה לפינה הזו- הכל כך שקטה. 

לכניעה. 

אומרים, שאם יש לנו בקשה מסוימת, או מטרה מסוימת עלינו לדייק אותה לפרטי פרטים ולהמחיש לעצמנו תמונה של התוצאה הסופית. 

מחשבה יוצרת מציאות.

שבת שלום:) 

(לא,לא באמת קרה. עדיין)