לאחר שהוא הקשיב לה כל כך הרבה.
את המפגש הבא הוא תכנן אחרת.
הוא הבין לגביה כמה דברים.
המרכזי ביניהם, הוא שהילדונת הזו זקוקה לאיזון.
היא אוהבת את הקצוות, ובאותה נשימה,
זקוקה נואשות לאיזון שלה.
לשלווה ולרוגע האלה.
אלה, שלא מתאפשרים לה ביום יום.
אלה, שהיא לא יכולה להרשות לעצמה בטירוף היומיומי שלה.
היא הגיעה למפגש הזה ברגשות מעורבים.
היתה לו הוראה אחת ברורה.
אסור לה לדבר ללא רשות.
בכלל.
וזה הפתיע אותה.
הרי כל ההכרות שלהם מבוססת על תקשורת.
הוא תמיד רצה לשמוע אותה.
לשאול, לחקור, להבין במילים מה היא מרגישה.
תמיד התעקש לשמוע אותה מבקשת.
מבטאת בקול את הרצונות הכמוסים שלה.
וגם אלה שלא.
זה מה שהיא חיפשה.
את המקום הזה שלא יוותר לה כשהיא משתתקת, או משנה נושא כדי להתחמק.
ועכשיו? לשתוק?
היא חששה מצד אחד.
מצד שני היא הכירה אותו.
ידעה שלא יפגע ולא ישתמש בכוחו לרעה.
הוא הכין הכל לפני שהגיעה.
גם את הפחד שזרע בה.
הוא ידע שאחד הדברים המלחיצים אותה, הוא השקט.
השתיקות האלה.
בהן היא לא יודעת מה לעשות וכיצד להגיב.
בהן היא לא ידעה מה הוא רוצה ולמה הוא מתכוון.
בהן, היתה בחוסר וודאות מוחלט.
ברגע שנלקחת ממנה זכות הדיבור, זה מאלץ אותה להוריד את מנגנון ההגנה הראשי שלה.
אז הוא שיחק על זה.
הכרית שלה חיכתה לה לרגלי הספה שלו.
הוא הודיע לה להיכנס ולהתיישב עליה באופן מיידי.
הוא הכין שמיכה ליד הכרית, החשיך את החדר וניגן מוזיקה נעימה ושקטה.
היא נכנסה לחדר כשפעימות ליבה מואצות.
השקט, החושך, המוזיקה הרכה, והכרית לרגליו.
בדיוק המקום שחיכתה לו.
המקום בו הילדה שבתוכה יוצאת לחופשי.
טרדות היום יום עוזבות אותה.
והיא יכולה לשחרר את עצמה לתוך השליטה שלו.
היא הניחה את דבריה על השולחן והתיישבה על הכרית מולו.
הוא הניח את ראשה על ברכיו.
היא נרגעה לכמה רגעים. התמסרה לליטוף העדיף שלו, הרגישה איך כל המתח שהיתה בו מתחיל להתפוגג, וברגע קטן, הרימה את ראשה ובאה לומר משהו.
המבט שלו הבהיר לה והזכיר לה את משימתה היחידה.
הוא ישב שם, כשהיא בין רגליו,
ברגע המזוקק הזה בו הילדה הזו, אשת העולם הגדול, הופכת לקטנה.
משחררת מעליה כל דאגה. כל בעיה.
כל חשש.
והוא ידע כמה קשה לה לא לדבר.
אבל הוא ידע שהיא זקוקה לזה.
לשקט הזה.
למקום הבטוח והרגוע הזה. מנותקת מהכל ומכולם.
הוא ישב שם, ליטף אותה, הרגיש את הגוף שלה מרפה מהלחץ שאפף אותו.
מרגיש אותה נמסה לתוך המגע שלו.
מתמסרת לו עוד בכל נשימה.
יודעת,
שהשקט הזה, זה כל מה שאי פעם,
ביקשה.
