זרימות יפות בנחל הקישון, יוסי ודורית, רחל אשתי ואני ממנגלים בעצלתיים ליד המים. זו ליד זו חונות הרנו הקטנה של יוסי והג'יפ לנדקרוזר ארוך החדש שלי.
ירון, מצייצת דורית לפתע, אתה לוקח אותנו סיבוב בג'יפ החדש שלך?
אני מעיף מבט בשמנמונת, נמוכה לטעמי, שדיים גדולות, מתלבט האם ללכלך את הג'יפ החדש עבורם.
הוא פוחד ללכלך את הרכב, קולטת אותי דורית בארסיות, זה סופר ג'יפ, ג'יפ לקניות בסופר, היא מתגרה בי.
מי רוצה סיבוב בג'יפ? אני שואל.
יוסי ורחל מביעים אדישות ואני מקווה שנפטרתי מהעונש הזה.
אני רוצה קופצת השמנה. וכשהיא רואה שאני ממש ממש לא מגלה התלהבות. היא מנסה לחמם אותי במין אמירה מטומטמת. "אני יודעת שאני מסרסת גברים שלא רגילים לאשה אסרטיבית"
טוב עלי, אני אומר באדישות.
אנחנו מתרחקים לאורך השביל, יוצאים מטווח ראיה של בני זוגינו ואז אני מפנה את הרכב שמאלה אל המים.
אתה לא מתכוון להכנס למים? היא אומרת, שואלת.
אנחנו על גדת הנחל, שני מטר של ירידה תלולה לפנינו למים. אני אומד את הסיכויים שלי לחצות את הנחל בשלום בלי להתהפך ובלי לטבוע. דורית קולטת שאני רציני ומחוירה.
די ירון, היא אומרת, בוא נחזור.
אני מעביר להילוך כח והרכב מתחיל לגלוש בזוית חדה אל המים.
אתה משוגע ירון, אני מזהה רעד בקולה.
עברנו את הגלישה בשלום. אנחנו לרוחב הנחל. הזרימה חזקה משחשבתי, הרכב מתחיל להסחף, אני לא לגמרי שולט ברכב. המיפ מגיעים לגובה החלונות.
לא להלחץ אני אומר לעצמי. קור רוח, רק קור רוח.
האוטו מתקדם באלכסון אל הגדה מנגד וחוטף מכה מאבן. דורית פולטת צווחה. הרגלים שלה רועדות. אני מניח יד על ירכה להרגיע אותה וחש בסיפוק ברעד המשתלט עליה. אני רגוע. הגלגלים על בסיס אבנים, זה טוב.
מעט גז והאוטו מתחיל לטפס בגדה הנגדית בזוית תלולה כלפי מעלה.
אתה לא יכול לעשות לי את זה. היא מיבבת. אתה תהרוג אותי.
בור גדול במעלה הגדה, אני יודע מה יקרה ומתכונן לשלב הבא.
הגלגל הקדמי הימני נופל לבור, השמאלי האחורי באויר, האוטו נכנס להצלבה. כשהוא נוטה על צדו קרוב להתהפכות.
אני לא יכולה לראות, בוכה דורית, אנחנו נמות כאן.
נעילת הדיפרנציאל נכנסת לפעולה. האוטו מזנק קדימה מטפס לגדה הנגדית, שם מטפס הגלגל הימני קדמי על אבן והאוטו נעצר חצי באויר, מתנדנד.
ירון, בבקשה, ירון . היא רועדת כולה.אני סומכת עליך.
מכניס את האוטו ל parking וכך כשהאוטו מתנדנד באויר אני אוסף את פניה הדומעות. מביט לעיניה הירוקות שכעת הן כל כך יפות במבט הנכנע הזה וסותם את פיה בנשיקה.
היא יכלה להתנגד אך היא נענית, אולי אינסטינקט, אולי כניעה אבל היא מתמכרת לנשיקה ואני מחדיר יד מתחת לחולצתה ומתחיל לעשות את שדה.
מה אתה עושה? היא לוחשת בתדהמה? איך אתה מעז?
אני מציין לעצמי בסיפוק שהיא לא מתנגדת, לא ממש נלהבת ולא ממש מתנגדת, מין פאסיביות כנועה כזאת.
שתי האצבעות שלי מושכות את הפטמה באגרסיביות.
אתה מכאיב לי היא לוחשת. נשימתה מתחזקת בהדרגה, עיניה עצומות.
זה צריך לכאוב... את עוד תלמדי לאהוב את הכאב...