לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרעה (שם זמני)

בן 70
נשוי
מחפש את האחת לקשר ארוך
האחת שיודעת את מקומה
מבוסס על הבנה וכבוד
לפני 3 שנים. 31 במאי 2021 בשעה 3:22

תהיי מוכנה לבוא אלי הבייתה ללמד אותי לבגרות? שואלת רחלי בקול מתחנחן.

ודאי רחלי. חיכיתי לשאלה הזאת, ידעתי שהיא תבוא. מחר יום ההולדת ה 17 שלך וזאת תהיה המתנה שלי. אני אלמד אותך כל מה שאת צריכה לדעת ואעשה ממך מצטיינת, כמוני.

אני נחשבת לתלמידה המצטיינת של כתה יב במתימטיקה, מבחן אחרי מבחן אני מוציאה 100, הבנות מקנאות ומרכלות מאחורי גבי שאני מזדיינת עם המורה. שירכלו, מה 'כפת לי. הבנים טוענים שאני לסבית, זה בגלל שאני לא מוכנה לשכב עם אף 'חד , ממש לא 'כפת לי.

רחלי מכתה יא, לא ממש יפה ולא ממש חכמה אבל עדינה, נמןכה ממני בראש, שער בלונדי קצר לעומת השחור ארוך חלק שלי, תהליך החיזור אחריה היה איטי, סוכריות חבויות בקלמר שלה, קצת שחנ"ש, נשיקה חבויה בשירותים, מזמוז חטוף תחת החזיה ועכשיו סוף סוף ההזמנה כשהיא מסמיקה כמו סלק.

הכניסה לבית שלהם יפה, וילה במרכז רמת גן, גן ורדים מטופח, אני מתעכבת להתרשם, איזה הבדל בין הכניסה הראשית לאחורית, זו שמובילה מהחניה הסגורה למטבח בגרם מדרגות חשוך.

רחלי מושכת אותי, היא נבוכה, פותחת את הדלת בידים רועדות, אנחנו בסלון,  אני מכוונת לפינת האוכל שם נמצא שולחן הארוח הגדול מעץ זית קר. אני מתכופפת עליו, כמעט מחבקת אותו

שערי היפה נפרש עליו.

רחלי, אני שואלת בקול נמוך, הישבן שלי יפה בעינייך? החצאית שלי מורמת והתחתונים הסגולים שלי חשופים.

כ,,ן עונה רחלי בגמגום, השאלה הפתיעה אותה, לא נורא רחלי עוד יהיו לך הרבה הפתעות היום.

אז נשקי אותו! אני מצווה, הטון אומר הכל, קשה סמכותי, לא משאיר מקום לשאלות ורחלי העדינה מנסה לנשק אותו בגמלוניות.

יותר חזק, כן ככה, עם הלשון... מתחת לתחתונים, עמוק יותר.. גם בכוס, תכרעי ותלקקי.

ובתוך גל העונג אני רואה ילדה קטנה עם שיער שחור ארוך מחבקת את השולחן ובוכה מכאב וגבר מבוגר עם כרס משתפלת קורע לה את חור הישבן ההדוק ובאדישות הוא לוחש לה תוך כדי חדירה קדימה ואחורה. כן זונה קטנה, תבכי , תצעקי, עד עוד תלמדי לאהוב את זה, עד עוד תתחנני לזיון בתחת.

ורחלי על הברכיים משתדלת לחדור עם הלשון לכוס הרטוב שלי ולא ממש יודעת לעשות זאת אבל אני לא רואה אותה, אני רואה שער שחור גולש ומתחתיו פה שמשתדל לבלוע זיין גדול שמאיים לחנוק אותו.

ורחלי מתחננת, לא ככה, בואי נלך לחדר השינה שלי, יד ביד אנחנו צועדות ואני מכוונת אותה לחדר השינה של ההורים ורחלי המתוקה נרגשת מדי, מגורה מדי מכדי לשאול מהיכן האורחת הזאת מכירה את הבית.

חדר שינה מפואר, ארונות מעץ מלא, כלי מיטה מתוחים שהוחלפו הבוקר על ידי העוזרת ובברוטליות אני משליכה את רחלי למיטה.

שעה לאחר מכן, אנחנו מזיעות, מותשות ממעשה האהבה. ריח חריף של נוזלי גוף, כתם דם על הסדין הנקי. שד נסמך על שד. רחלי מתרפקת עלי באהבה. השער הבלונדי שלה על כתפי, עדין לא הפנימה שאבדה את בתוליה ואני רואה נערה אחרת בשיער שחור שאבדה אף היא את בתוליה במיטה הזאת לגבר זר, המורה למתימטיקה, אבא של רחלי. אותו מורה שלימד אותה להיות הזונה שלו שפחת המין שלו ואני, כמו תמיד, הייתי תלמידה מצטיינת , למדתי הכל ביסודיות ועכשיו אני אלמד אותך רחלי הכל, כל מה שאת צריכה לדעת ואעשה ממך מזדיינת, כמוני

לפני 3 שנים. 25 בינואר 2021 בשעה 7:38

זה כל כך מרתק, זה כל כך מרגש להסיר ממך את חליפת הקדושה ולחשוף תחתיה את הקדשה בכל ערוותה.

שנים תפרת את חליפת הקדושה, התחתנת, ילדת ילדים, הצטרפת לוועד הורים, מזכירה בחירה, בעל מקסים ומתחת לכל זה מסתתרת הקדשה.

להעניק לך את החום ואת תשומת הלב , ליצור פתיחות וגילוי לב. "אני לא יודעת למה אני מספרת לך את זה" תאמרי ותנסי להדק את חליפת הקדושה בכדי להמלט מהכיסופים אל הקדשה.

"בחיים לא בגדתי בבעלי" , תאמרי לאחר הסקס הראשון, העדין והמתחשב.

"למה אתה מכאיב לי?" תשאלי לאחר הסקס השני ובפרידה תאמרי, " זה היה מדהים אני מחכה לפעם הבאה."

"אם עוד פעם תקרא לי זונה אני מסתלקת" תאיימי.

"אני מתגעגעת" תכתבי בווטסאפ

"אני רק חושבת עליך ואני כבר רטובה, אתה חסר לי"

הסקס הבא יהיה אגריסיבי, תצרחי כשאנשוך את הפיטמה, תבכי כשאבעל אותך מאחור וכשהכל ירגע תאמרי "תודה, תודה על הכל"

ושוב נתק ושוב געגועים בלתי נסבלים.

"הזונה שלך מחכה לך על ארבע". תכתבי, אין לך מושג כמה אני מחכה.

לפני 4 שנים. 8 במרץ 2020 בשעה 10:10

זרימות יפות בנחל הקישון, יוסי ודורית, רחל אשתי ואני ממנגלים בעצלתיים ליד המים. זו ליד זו חונות הרנו הקטנה של יוסי והג'יפ לנדקרוזר ארוך החדש שלי.

ירון, מצייצת דורית לפתע, אתה לוקח אותנו סיבוב בג'יפ החדש שלך?

אני מעיף מבט בשמנמונת, נמוכה לטעמי, שדיים גדולות, מתלבט האם ללכלך את הג'יפ החדש עבורם.

הוא פוחד ללכלך את הרכב, קולטת אותי  דורית בארסיות, זה סופר ג'יפ, ג'יפ לקניות בסופר, היא מתגרה בי.

מי רוצה סיבוב בג'יפ? אני שואל.

יוסי ורחל מביעים אדישות ואני מקווה שנפטרתי מהעונש הזה.

אני רוצה קופצת השמנה. וכשהיא רואה שאני ממש ממש לא מגלה התלהבות. היא מנסה לחמם אותי במין אמירה מטומטמת. "אני יודעת שאני מסרסת גברים שלא רגילים לאשה אסרטיבית"

טוב עלי, אני אומר באדישות.

אנחנו מתרחקים לאורך השביל, יוצאים מטווח ראיה של בני זוגינו ואז אני מפנה את הרכב שמאלה אל המים.

אתה לא מתכוון להכנס למים? היא אומרת, שואלת.

אנחנו על גדת הנחל, שני מטר של ירידה תלולה לפנינו למים. אני אומד את הסיכויים שלי לחצות את הנחל בשלום בלי להתהפך ובלי לטבוע. דורית קולטת שאני רציני ומחוירה.

די ירון, היא אומרת, בוא נחזור.

אני מעביר להילוך כח והרכב מתחיל לגלוש בזוית חדה אל המים.

אתה משוגע ירון, אני מזהה רעד בקולה.

עברנו את הגלישה בשלום. אנחנו לרוחב הנחל. הזרימה חזקה משחשבתי, הרכב מתחיל להסחף, אני לא לגמרי שולט ברכב. המיפ מגיעים לגובה החלונות.

  לא להלחץ אני אומר לעצמי. קור רוח, רק קור רוח.

האוטו מתקדם באלכסון אל הגדה מנגד וחוטף מכה מאבן. דורית פולטת צווחה. הרגלים שלה רועדות. אני מניח יד על ירכה להרגיע אותה וחש בסיפוק ברעד המשתלט עליה. אני רגוע. הגלגלים על בסיס אבנים, זה טוב.

מעט גז והאוטו מתחיל לטפס בגדה הנגדית בזוית תלולה כלפי מעלה.

אתה לא יכול לעשות לי את זה. היא מיבבת. אתה תהרוג אותי.

בור גדול במעלה הגדה, אני יודע מה יקרה ומתכונן לשלב הבא.

הגלגל הקדמי הימני נופל לבור, השמאלי האחורי באויר, האוטו נכנס להצלבה. כשהוא נוטה על צדו קרוב להתהפכות.

אני לא יכולה לראות, בוכה דורית, אנחנו נמות כאן.

נעילת הדיפרנציאל נכנסת לפעולה. האוטו מזנק קדימה מטפס לגדה הנגדית, שם מטפס הגלגל הימני קדמי על אבן והאוטו נעצר חצי באויר, מתנדנד.

ירון, בבקשה, ירון . היא רועדת כולה.אני סומכת עליך.

מכניס את האוטו ל parking וכך כשהאוטו מתנדנד באויר אני אוסף את פניה הדומעות. מביט לעיניה הירוקות שכעת הן כל כך יפות במבט הנכנע הזה וסותם את פיה בנשיקה.

היא יכלה להתנגד אך היא נענית, אולי אינסטינקט, אולי כניעה אבל היא מתמכרת לנשיקה ואני מחדיר יד מתחת לחולצתה ומתחיל לעשות את שדה.

מה אתה עושה? היא לוחשת בתדהמה? איך אתה מעז?

אני מציין לעצמי בסיפוק שהיא לא מתנגדת, לא ממש נלהבת ולא ממש מתנגדת, מין פאסיביות כנועה כזאת.

שתי האצבעות שלי מושכות את הפטמה באגרסיביות.

אתה מכאיב לי היא לוחשת. נשימתה מתחזקת בהדרגה, עיניה עצומות.

זה צריך לכאוב... את עוד תלמדי לאהוב את הכאב...

לפני 4 שנים. 10 בפברואר 2020 בשעה 20:28

שבת בצהרים, הפעמון מצלצל, אני בטרנינג דהוי, הדחליל שלי בתחתונים. אני נגשת לפתוח.

הפתעה, צוהלת אחותי, הפתעה.

חשבתי שאני מתה, אחותי וגיסי בפתח ואחותי מחזיקה סיר גדול.

הבאתי אוכל, היא צוהלת ונושקת לי על שתי הלחיים כמנהג פולנים טובים.

גיסי, עושה תנועה כעומד לנשק אותי גם הוא. אני מפנה אליו לחי אחת מתוך נימוס. הרי לא אעשה שערוריות ליד אחותי.  איש לא רואה כשהוא תופס בשערי, מושך את ראשי אחורנית בתנועה קלה ולוחש לי ישירות באוזן "את הזונה שלי, תזכרי" ואז נושק לי בשתי הלחיים.

כמו סיכה בבלון אני מרגישה איך כל האויר יוצא ממני, מודעת בכל חושי לעליבותי, לטרנינג המרופט, לרגלים שלא הספקתי לגלח. ללק שהתקלף בחלק מהצפורנים.

מנסה לאסוף כוחות, מתלבשת בחצאית בז' קצרה עם חולצה הדוקה ומחשוף עמוק. נעלי ספורט לבן ורוד שתואמים את אישיותי, ונגשת לערוך שולחן.

בעלי ואני יושבים בצד אחד. אחות וגיסתי מולינו. אני משתדלת לא להרים מבט, לא לפגוש בעני גיסי, רק אחותי מלהגת ללא הרף.

ואז אני חשה ברגל זרה הפולשת באגריסיביות בין כפות רגלי ומפרידה בניהם. אני מתיישרת בבת אחת, מבוהלת, גיסי יושב מולי מלהג עם בעלי האדיוט וחיוך לעגני על שפתיו.

הרגל העירומה מטפסת מעלה והיא כבר בין ירכי. איש מהיושבים ליד השולחן לא מודע לדרמה המתחוללת תחתיו. הרגל הפולשנית נמצאת כבר מתחת לחצאיתי מגששת לכוון ערותי.

אני שולחת יד במטרה לדחוק את הרגל החצופה הרחק ממני. אך משום מה ידי אוחזות ברגל, עכשיו אני חשה שהיא עירומה, ודוחקות אותה לתוכי, הבוהן לוחצת על הדגדגן שלי דרך התחתונים.

גל חום מתפשט בי, איש למזלי לא מבחין, אני עוצמת עיני וחשה כיצד רעידות הולכות ומתפשטות בגופי מהפות כלפי מעלה, מין עונג שמעולם לא חוויתי ואני מסירה את הגומיה של התחתונים ומכוונת את הבוהן לתוכי, אל מרכז התענוגות שלי. עיני עצומות, נשימתי כבדה, אנחה קטנה נפלטת לי.

רותי (זאת אני) , רותי את בסדר? צועקת אחותי בקול חד.

בבת אחת נגוז הקסם, רגל הקסמים נסוגה בבהלה ואני נותרתי מאוכזבת וכועסת. מאוכזבת על האורגזמה הראשונה בחיי שנגזלה ממני וכועסת על אחותי המתערבת.

ואז, ללא התרעה, פורץ ממני בכי מר, בכי של תסכול ואכזבה ואני נמלטת לחדר השינה מליטה ראשי בכרית.

אחותי מתישבת לידי, כולה דאגה, רותי, היא שואלת, מה קורה איתך?
מה אגיד לה? שבעלה המניאק בוגד בה על ימין ושמאל. שהוא מזיין אותי, אחותה הנאמנה שבוגדת בה. מה אגיד לה שהוא חרה ובגלל זה אני מאוהבת בו.

ללא מילים נשכבת אחותי לידי, מושכת את ראשי ומניחה אותו על חזה.

ועכשיו לרגע, יש לי דמות אם שאוהבת אותי ומגינה עלי, ואני לא ידעתי כמה אני זקוקה לחום האימהי הזה. ואני שולפת שד של אחותי ומכניסה את הפטמה לפי.

נראה לי שאחותי מזועזעת, לא כפת לי, היא לא אומרת דבר, רק מלטפת את ראשי ואני נרדמת, כמו תנוקת עם ציצי בפה.

 

 

לפני 4 שנים. 10 בפברואר 2020 בשעה 5:10

הסיפור מוקדש לנשואה שרוצה אבל פוחדת


כשנודע לי שגיסי בוגד באחותי הייתי בשוק. גיסי החתיך הבלונדי הגבוה אף פעם לא חסרו לו מעריצות אבל לא הייתי מאמינה שיעשה דבר כזה לאחותי השקטה, הנמוכה עם השער השחור והציצי הגדולים. אנחנו די דומות רק היא צעירה ממני ב7 שנים.

הייתי בשוק כשהבנתי שהוא מנהל רומן עם הבלונדית המחומצנת אצלינו במשרד. כל יום שלישי ב10 היתה הפוסטמה נעלמת לשעתים "לקניות" וחוזרת בצהרים ורצה לספר לכל המזכירות בטון סודי שמוודה שכולן שומעות. איך "הרים" אותה ו"תקע" אותה במטבח של אחותי, או בשירותים או בחדר השינה של אחותי, היא לא ידעה כמובן שמדובר בגיסי, היא בכלל לא ידעה שאני מקשיבה, הייתי שקופה לה וזה היה הכי מעליב ושנאתי אותה. שנאתי אותה על מה שהיא עושה לאחותי המתוקה, שנאתי אותה על שהיתה יפה והיו לה חברות, ושנאתי אותה על שהתעלמה מנוכחותי ונשבעתי לנקום.

את הרעיון לספר לאחותי פסלתי לאחר מחשבה, למה סתם להרוס לה את חיי הנישואים כשאפשר לתקן. לאט לאט התגבש בי הרעיון, אני אדבר עם גיסי לאחר שאתפוס אותם על חם ואאלץ אותו להתנצל ולחדול מדרכיו הנלוזות.

וכך ביום שלישי בשעה 9.50 עמדתי בדפיקות לב נוראיות ליד דלת ביתם וצלצלתי בפעמון.

לרגע לא היתה תשובה, ואני רציתי לברוח. הרעיון לעמוד מול גיסי פנים אל פנים נראה לפתע מפחיד ולא לעניין ובעודי מבצעת "אחורה פנה" נפתחה הדלת וגיסי עמד מולי.

הדבר הראשון שראיתי הייתה הבעת הפתעה על פניו, ברור היה שהוא חיכה למישהי והמישהי הזאת היא לא אני. הוא היה לבוש בטרנינג ביתי אפור ולמטה בלטה לה זקפה ענקית, המניאק לקח עכשיו ויאגרה, חשבתי, הוא מחכה לה.

באופן מוזר לא היה שום דבר מביך בזקפה שלו, היא אפילו גרמה לי לתחושה נעימה, מין חמימות כזאת שהחלה בבטן התחתונה והתפשטה סביב.

קשה היה להסיט מבט מהזקפה שלו אך כשהרמתי עיניים ראיתי את גיסי מביט ומחייך. המניאק תפס אותי בקלקלתי נועצת מבט לכוון המכנסים והוא פשוט עמד שם וחייך בעוד אני הולכת ומסמיקה.

הכנסי, אמר בחיוך

תודה, אמרתי נבוכה כולי, לא מצליחה להיישיר מבט.

זה לא היה צריך להיות כך, לא ככה תכננתי, אני הייתי צריכה לבוא בבטחון עצמי ואילו הוא היה אמור להיות נבוך. בשלב הזה הייתי אמורה לתקוף אותו ולשמוע את תירוציו העלובים, במקום זה היתה שתיקה. חיכיתי שישאל למה באתי, אך הוא פשוט סגר את הדלת אחרי ולא שאל.

אתה יודע למה באתי? לחשתי.

לכל הרוחות, היכן נעלם הבטחון שלי. למה האדיוט מבסוט כל כך ולמה אני נבוכה ומגמגמת.

כן, ענה בפשטות.

כן ????????    הוא יודע למה באתי? מה הוא יודע?

ואז בצעד איטי, בתנועה בוטחת ניגש אלי ועמד כמעט צמוד אלי, החזה שלו כמעט צמוד לחזה שלי, מביט בי מלמעלה למטה.

זה היה מביך. זה היה לא נעים. לא ידעתי לאן להסתכל, למעלה לעיניים שלו לא יכולתי, למטה לזקפה שלו התביישתי. הסתכלתי הצידה.

כף היד שלו הונחה על כתפי, לוחצת אותה בעדינות מטה. באותו רגע זה היה המוצא ההגיוני היחיד מהסיטואציה המביכה. כרעתי ברך , פני מול מפשעתו.

ידו אחזה בשערי, מכוונת את פני אל הטרנינג. אל הזקפה האדירה.

ריח גברי עלה בנחירי, ריח של יחום שלו מעורב בריח היחום שלי. זה הרגיש נכון באותו רגע. להצמיד את פני אל הטרנינג הרך. אל ההבטחה שהוא נושא בקרבו.

למה באת? שאל לפתע.

נשאתי פני למעלה, זה היה מביך. באותו רגע רציתי רק לנשק את הטרנינג כדרך של אשה קדמונית נכנעת לגבר הקדמון.

מצטערת, לחשתי, שלא ממיו השאלה.

סטירת הלחי לא היתה צפויה. היא צלצלה באזני, הסמיקה את לחיי והורידה אותי נפשית למקום הכי שפל.

למה באת, זונה? שאל בקול קשה.

באותו רגע נצנצה בי ההבנה. באותו רגע הבנתי למה באתי. הבנתי מה התשובה הנכונה.

לנשק לך. מלמלתי חלושות.

הסטירה הבאה היתה חזקה יותר וכואבת יותר.

מה את רוצה?

למצוץ לך את הזין מלמלתי חלושות, עזוב אותי מהשאלות, מהחקירה. תן לי למצוץ בשקט. זה מה שאני מסוגלת לעשות עכשיו.

לא שומע. הקול שלו היה החלטי. אכזרי.

בבקשה, יבבתי כמו כלבה מוכה. בבקשה. תן לי למצוץ לך את הזין. אעשה לך טוב. בבקשה.

תפשטי את החולצה, אמר.

בידים רועדות פשטתי.

ואת החזיה.

יותר משפיל מזה לא יכול להיות, כורעת על ארבע. השדיים הגדולות שלי מתנדנדות כמו עטיני פרה ואני מיבבת ומתחננת שיתן לי כבר למצוץ. לתת לו את ההענקה הזאת. להתרכז במשהו.

הזין שלו היה באמת ענק. ההשוואה לזין העלוב של בעלי היתה בלתי נמנעת. ניסיתי להכניס אותו לפי. זה היה קשה. ידיו אחזו בברוטאליות בשערי משפדות את פי על המוט המפואר שלו, חונק את גרוני.

ואז. באחת, שלף את הסוכריה המתוקה מתוך פי וזרם של שפיך ניתז על פני. על חזי, על שערי ולתוך פי הפעור.

פלאש של מצלימה הבזיק מולי. הרמתי עיני. הפוסטמה הבלונדינית עמדה מולי מצלמת להנאתה את פני מליאות השפיך, לא שמעתי ולא ראיתי כשנכנסה. איך שכחתי שהיא אמורה להגיע.

זונה חדשה מצאת לך. פלטה הבלונדית בארסיות.

 פלטתי צווחה, חטפתי את  החולצה והחזיה . התלבשתי מהר ונעמדתי בפינת החדר. מושפלת ובוכה.

גיסתי היקרה. ניגש אלי גיסי. את יכולה ללכת עכשיו. אנחנו עוד נקרא לך.

הבלונדית נגשה אלי וחבקה אותי. באופן מוזר הייתי זקוקה כל כך לחיבוק באותו רגע, התמכרתי אליו. הייתי אסירת תודה עליו.

לכי עכשיו, אמרה לי ברכות, המון סימפטיה היתה בקול שלה. לכי, אין לנו צורך בך עכשיו. עוד נקרא לך.

למחרת עזבתי את העבודה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאצטרך לעמוד מול המחומצנת, לדעת שהיא לועגת לי.

שלושה ימים התכרבלתי במיטה, ממתינה לקריאה. הם הרי אמרו שיקראו לי.  

לפני 4 שנים. 8 בינואר 2020 בשעה 20:47

הלקוח שישב מול שרון בבנק למסחר היה זקן ונודניק רציני ואם לא היה "כבד" כל כך  כבר מזמן היתה מפסיקה להיות כל כך נחמדה לטרטור שלו.

ואז צלצל הסמרט, ווטסאפ נכנס, לפי הצליל היחודי ידעה שזה ממנו.

ההודעה אמרה ב 11.00 במקום הרגיל. תחתונים וחזיה פושאפ שחורים וקטנים

כן, אדוני השיבה מיידית ובדקה בשעון, השעה היתה חמישה לעשר. יש לה רק שעה, רק שעה, איך תספיק? שלא תאכזב.

הלקוח ממול המשיך לטרטר. היא כבר לא שמעה אף מילה.

סליחה אדוני, אמרה, אני נאלצת להפסיק, יש לי בעיה דחופה בבית.

עם אחד הילדים? ניסה לגלות התעניינות.

אל תערב לי את הילדים. חשבה לעצמה. גם בלי זה הרגישה רע עם השקרים ולכן היא לא ענתה לו. פשוט קמה ויצאה, משאירה לקוח נדהם העמדה.

הדבר הבא זה להתקשר לבעל. יוסי, היא אמרה, אתה לוקח היום את הילד מהגן, אני חייבת להשאר בעבודה.

אבל, שרון, את יודעת שאני לא יכול היום, סיכמנו.

יוסי, אין לי זמן, אגיע מאוחר, תתנצל בפני הבוס ותשאר. אמרה וניתקה את השיחה באסרטיביות.

עוד טלפון אחד נותר, להודיע לרונית המזכירה לבטל את כל הפגישות להיום. רונית נסתה לומר משהו על לקוח חשוב ופגישה שתואמה מזמן. "תעשי מה שאומרים לך" צרחה שרון, למה המזכירות כאלו מטומטמות. היא עוד תראה לה, ברקע עוד שמעה את המזכירה ששכחה כנראה לנתק את הטלפון לוחשת "כלבה", הטעות הזאת עוד תעלה לה ביוקר.

איפה המפתחות של האוטו, למה הם לא בתיק? שיט. דווקא היום האוטו במוסך, תתגברי, לחשה לעצמה, אל תבכי. תהי חזקה, אל תאכזבי אותו. מונית. איפה מונית? למה הן לא מגיעות כשצריך  אותם.

200 שקל אמר. הנהג. בן זונה, הוא רואה שאני במצוקה ומנצל את זה. למה הוא מחייך? הוא מנחש? שינחש. מה כפת לי.

250 אמרה. רק סע מהר.

השעה כבר 10.40, יש לי חמש דקות להתארגן. זוזי כבר מטומטמת, אל תאבדי זמן.

הנהג חיכה עד שהתלבשה וחזרה במעיל פרווה, הסתכל בתמהון במעיל, פרווה ביום אביבי. אם רק היה יודע שמתחת לפרווה כבר לא נמצאת יועצת השקעות מהוגנת כי אם זונה, זונה של אדון אחד.

סע, אמרה בפקודה, סע במהירות בלי תמרורים ותפסיק לנעוץ מבטים.

זה יעלה לך עוד 200 אמר.

סע כבר, אמרתי.

השעה 11.00 בדיוק. שרון ממתינה בחדר, תחתונים מינימליסטיות שחורות כמו שאמר, חזית פושאפ שחורה כמו שאמר. הדלת נפתחת והנה הוא. והיא מזנקת לזרועותיו. חבק אותי אדוני היא מתחננת והוא מחבק אותה בחיבוק חם ועוטף.

ואז הוא מרחיק את פניה מפניו והיא מכינה את שפתיה לנשיקה.

סטירה עזה בלחי ימין מעיפה את ראשה שמאלה. סטירה נגדית בלחי שמאל מעיפה את ראשה ימינה. לחץ עדין בכתפיה החשופות מוריד אותה על ברכיה. יד בשערה מכוונת את ראשה כנגד מפשעתו. שיניה מחפשות את רוכסן מכניסיו לפתוח אותו.

הסשן התחיל

 

 

 

  

לפני 5 שנים. 22 באוקטובר 2019 בשעה 3:15

את כל כך נבוכה

כשאת פושטת חולצה

משחררת חזיה

ומנסה לכסות

זוג פטמות.

 

את כל כך סמוקה

כשאת כורעת על ברכים

וזוחלת אלי

ומבט נבוך

מנצנץ בעינים

 

את כל כך כלבה

כשאת מתחככת ברגלי

מבקשת, מתחננת

להכנע לרגלי

לשרת את צרכי

 

 

את כל כך שפחה

כשאת יונקת את בהונות רגלי

וביד רועדת מתירה

את האבזם

בחגורת מכנסי

 

את כל כך בישנית

כשאת מבקשת אישור

ללקק ולמצוץ

את מה שאסור

וכל כך אהוב

 

את כל כך זונה

וכולך מרוגשת

בפה מלא את שואבת

ויד ימינך

בין רגליך חופרת.

 

את כל כך יפה וכל כך מסופקת

פה מלא שפיך, זרע בתסרוקת,

ואז את לוחשת בזאת הלשון

שפחתך רק שלך

מאסטר ואדון

לפני 5 שנים. 13 ביוני 2019 בשעה 16:00

התקשרת

שאלת אם אפשר לבקר לכמה דקות

את בדרך לבר מצווה של האחיין שלך

ויש לך שמלת נשף חדשה שעוצבה לכבוד האירוע ועלתה בוכתה

ויש לך תסרוקת מהממת, חצי יום במספרה

לא אמרת לי אבל הבנתי ששעות עמדת מול המראה בוחנת תחתונים וחזיה

וידעתי שאת משקרת

לא לי! לעצמך! השמלה זה תירוץ עלוב

 

ועכשיו

כשאת על שש

ישבן אדום מתנוסס כלפי מעלה

תחתונים סקסיות קרועות לסמרטוטים

שמלה של כמה אלפים חתוכה מהחזה מטה ומופשלת

התסרוקת החדשה כמו קוצים של פרח בר דבוקים זה בזה בזרע מקריש

ריח של שתן מפיך

האיפור המדהים הפך לבוץ שחור מהול בדמעות

והפה שהיה כל כך מתוק מנשק את כפות רגלי ולוחש תודה אדון

 

זה רגע מכונן שאחריו שום דבר לא יחזור לקדמותו

לפני 6 שנים. 6 באוגוסט 2018 בשעה 6:02

עוד רגע, אני צועקת לבעלי מהמטבח, עוד רגע אני באה, רק אגמור לשטוף כלים, חכה לי במיטה.

האמת, אין לי רצון להצטרף אליו עכשיו, עקצוץ משונה העולה משיפולי בטני מלווה בריגוש עדין מבקשים ממני לתת שעה לעצמי, מין שעה של happy hour כזאת.

אני שוטפת כלים באיטיות, מחשבות זימה מדגדגות לי בראש, מנגבת מעט אבק, השעה כבר חצות, בודקת בזהירות את חדר השינה, בעלי יקירי ישן, נוחר קלות, בודקת את חדר הילדים, שני המלאכים שלי ישנים ואני נמשכת בחבלי ריגוש אל האתר הסודי שלי, זה שאסור שידעו שאני מציצה בו בהסתר.

Lady E מספרת את חוויותיה

אני כבר צמודה לקיר 

אתה מנשק אותי טורף אותי 

מרים לי את הידיים מעל הראש 

מחזיק אותם למעלה ביד אחת 

וביד השניה מלטף את יריכיי 

מגיע לנקודה הפועמת שלי 

 

ואני מבקשת להתחבר אליה, להיות במקומה , להמלט לרגע מהחיים המשעממים שלי, בת 40 כמעט, זבנית אלמונית באלונית מזה 15 שנה בכביש 6 ביום, אמא בערב ורעיה מרצה בלילה.

הפוסט של ליידי אי מחרמן ואני מריצה בזכרוני את  האירוע הבוקר

"קולה וקרואסון" הוא פקד עלי בקול סמכותי, הרמתי עיני ממרום ה160 שלי, הוא היה 1.90 לפחות, שטיני, דרגות של סא"ל על הכתפים, מדים מגוהצים, פנים סמכותיות ואני טבעתי בעיניים הכחולות שלו

"קולה וקרואסון" הוא חזר בחוסר סבלנות ואני עמדתי שם כמו בת טפש עשרה מאדימה.

לא ככה זה היה צריך להיות ואני בונה בדמיוני את התרחיש הנכון

 

"קולה וקרואסון" הוא חוזר ואומר בקול נמוך וסמכותי.

מיד אדוני אני אומרת לו, נגמרו, בוא איתי בבקשה למחסן.

למה בעצם הזמנתי אותו לבוא איתי? לא ברור לי, שיהיה.

בידים רועדות אני פותחת את דלת המחסן ובמקום להדליק את האור אני בטפשותי סוגרת את הדלת אחרי, חושך במחסן, אני אמורה לפחוד, אבל אינני פוחדת, אני יודעת בוודאות מה יקרה עכשיו.

אני מחפשת את המתג ונתקלת בגבר שמולי, סליחה אני מגמגמת.

שששש... הוא לוחש לי

ידיו על כתפי לוחצות אותי כלפי מטה.

ברור, ברור שככה צריך להיות, לא יתכן אחרת

ידיו לוחצות את ראשי למפשעתו, ריח עדין של בגד שיצא מהכביסה

 

לרגע אני מתנערת מהפנטזיה, אני רטובה, מגורה, כל כך נעים, אני מכבה את האורות בבית, מוודאת שוב שכולם ישנים ונגשת לספה בסלון, נשכבת בנוחיות, כרית מתחת לראש, מחדירה יד מתחת למכנסי, מסובבת אצבע בתנועות עדינות וחוזרת לפנטזיה שלי, אל הקצין הממתין בחוסר סבלנות.

 

לעולם אל תתני לי לחכות אומר הקצין הבכיר שלי. ברור?

כן אדוני, אני לוחשת, סליחה אדוני, בוודאי אדוני.

נשקי. הוא פוקד

מעולם לא עשיתי טירונות, אך אם ככה נשמעת טירונות אז כנראה הפסדתי משהו.

ואני מנשקת בעדינות את מכנסיו, זה כל כך טבעי ונכון כך לכרוע ברך ולנשק את מכנסיו של גנרל. כאחת שיודעת את חובתה אני פותחת בעדינות את כפתורי המכנס, מנשקת את התחתונים המדיפים ארומה גברית ברורה כל כך ושולחת יד לשחרר את האריה מכלובו.

סטירה מעיפה את ראשי משמאל לימין.

למה? אני דומעת. למה אדון?

לעולם אל תעזי לגעת לי בזין ללא רשות, ברור?

ברור ודאי שברור, איך העזתי אחרת.

כן, זונה קטנה שלי, מה רצית לבקש הוא שואל בטוב לב אבהי.

רשות אני לוחשת.

לא שמעתי...

רשות, אדוני, אני בקושי שומעת את עצמי

רק בפעם השלישית אני מצליחה לשמוע את עצמי מתבטאת בצורה ברורה

רשות אדוני, אני מבקשת רשות למצוץ לך את הזין.

 

בשלב הזה אני כבר מתפתלת על הספה, מחניקה אנחות, נותנת ליד שלי לחפור שם למטה, חשה במתח העולה ונבנה, ברגלים הרועדות, בלחץ בשפולי הבטן ובאורגזמה המתפרצת, המשחררת

 

תודה, המפקד, תודה, אחזור אליך מחר.

הבית ישן, מכסה את המלאכים המתוקים שלי, נכנסת למיטה מתכרבלת ליד בעלי, הוא שלי ואני? עדין שלו?

 

מוקדש לכל הנשים הנורמטיביות הקוראות אתר זה אך אינן מעיזות לעשות את הצעד.