עושה דברה

חדר מלון מול הים. עם וינונה, קולר וסטראפאון. נחמד. 

עבורכם המהפכה הפמיניסטית היא אולי סיסמה יפה שנחמד להתהדר בנוצותיה או לגלגל על הלשון, אבל עבורי - מאז שזכיתי להיות הרכוש של וינונה, המהפכה הפמיניסטית היא דבר מוחשי מאוד. ביחד אנחנו משנים את העולם ומתחילים בחלקת האלילה הקטנה שלנו. וכמובן שב"ביחד" הכוונה היא לווינונה שעושה איתי, בי ועל חשבון הנפש והגוף שלי אקטים משמעותיים בדרך לרמיסת הפטריארכיה עד שתהפוך לאבק דק ועלוב שמטנף את דפי ההיסטוריה.

הבוקר, בבנק, הבנתי עד כמה גדול ועוצמתי התהליך שווינונה מעבירה אותי. הלכתי להוציא כרטיס אשראי של אמריקן אקספרס כי התחשק לי (וגם כי הפקידה הנחמדה התקשרה להציע), אבל כשעלו הנתונים על המחשב התברר שאי אפשר להוציא לי כרטיס אשראי. "למעשה, אי אפשר לאשר לך שום פעילות", אמרה הפקידה הנחמדה, וכששאלתי בטון ממש נעלב למה, כי רק דקה קודם לכן היא התמוגגה מהאופן בו החשבון מתנהל, היא הסבירה: "זה לא החשבון הראשי שלך, ורק החשבון הראשי שלך יכול לאשר לך אשראי".

התעקשתי שיש לי חשבון אחד בלבד, אבל אז היא אמרה שיש לי חשבון בסניף אחר ונקבה במספר הסניף בו מתנהל החשבון של וינונה. מתברר שהנישואים שלנו הפכו אותנו ליחידה אחת מבחינת הבנק, והמחשב של הבנק מגדיר כ"ראשי" את החשבון בו, ובכן, יש תנועות כספים גדולות יותר ומסגרות אשראי גדולות יותר. במילים אחרות: החשבון הראשי שלי הוא החשבון של וינונה, בלי שיש לי איזושהי גישה אליו, והחשבון שלי (שלי!!!) פחות רלוונטי מחשבון סטודנט כרגע, כי אי אפשר לעשות בו כלום מלבד לנהל עו"ש.

"החשבון של אשתך שולט בחשבון שלך", אמרה הפקידה הנחמדה בלי להבין מה היא אומרת.

אז הנה ניצחון קטן ויפה ומשמעותי של וינונה על הפטריארכיה. במשך שנים נשים היו תלויות בבעליהן מבחינה פיננסית. פה, בלי שעשתה כלום מלבד לבחור להינשא לי, וינונה הפכה את היוצרות. הנה, אני, "בעלה" על פי ההגדרות היבשות, זכר שעובד (קשה, באמת) ומרוויח טוב, מאבד את הזכות לעשות מה שהוא רוצה עם הכסף שלו רק כי אשתו-מלכתו מרוויחה יותר ממנו.

זה כל כך אירוני, מסרס, משפיל, מקטין, כולא. וגם כל כך צודק!

מת להיכנס לחדר שלה, להעיר אותה ולשכב איתה. גבר אמיתי היה עושה את זה. היא הייתה אוהבת את זה מאוד, זה ברור.

אבל במקום זה אני נודד מהספה ועד הדלת הסגורה של חדר השינה, עומד כמו ילד פחדן, מתלבט מה לעשות אפילו שברור שאין פה התלבטות ושאין לי אומץ ושממילא אסור להיכנס לחדר בלי אישור ממנה וגם לא לדפוק על הדלת כשהיא ישנה, וחוזר לספה.

זה מרסק אותי לאט לאט ואני מתמכר לתחושה הזו...

לא החלטתי מה יותר סקסי, הסמס שכתבה לי, ״אני אוהבת לבשל ועוד יותר אוהבת שאת מנקה את המטבח״, או זה שכשחזרה הביתה מהחברות שלה אפילו לא העיפה מבט אחד כדי לראות את העבודה הקשה שעשיתי על המטבח המקורצף והנוצץ. 

אנחנו שוכבים מחובקים במיטה, וינונה מספרת לי על כל אלה שהיא מפלרטטת איתם כאן ובמקומות אחרים, מלטפת אותי בין הרגליים והכל נעים, עד שהיא תופסת עצבים כשהיא מספרת על כל הנשואים והגברים שבזוגיות שמתחילים איתה ואז זה כבר פחות נעים. ובפחות נעים הכוונה היא ל״כואב״. מאוד. 

אז נשואים ובזוגיות, תניחו לה בבקשה, כי הרבה יותר נעים לי שהיא מלטפת אותי. תודה. 

ירדתי לווינונה בצהריים ועדיין יש לי את הטעם של הכוס האלוהי שלה בפה.

שלא ייגמר לעולם!

הגעתי למצב שבו אני חושד שכל חברה של וינונה - גם אם זו חברה של שנים וגם אם זו סתם אמא של חברים של הילדים - יודעת על מערכת היחסים בינינו. ניסיתי לחשוב ולגבש את דעתי על זה, והגעתי למסקנה שמה זה משנה, כי מי שואלת אותי בכלל. יש פה בוסית והיא יודעת מה טוב לה. ומה שטוב לה חייב להיות טוב גם לי. 

1. לווינונה יש גישה לחשבון הזה כאן, היא עוקבת ורואה הכל מתי שמתחשק לה. 

2. אין טעם לנסות לדבר איתה דרכי. זה לא כפר ערבי פה, היא אישה עצמאית ועוצמתית ומסוגלת להכיל לבד את הפניות שלכם אליה. במילים ברורות יותר - אין טעם לפנות אלי בנושא פניות לווינונה, תודה!

3. כן, אני בר מזל כי זכיתי לחיות את החיים שלי תחתיה. מקווה שזה יימשך לנצח. 

וינונה ואני שוכבים. אני מבטיח לה הרים וגבעות, נשבע שאעשה הכל עבורה עד יום מותי, מתחייב להפוך את העולם למענה והיא מבקשת ״תגיד לי עוד״ ואני אומר. 

זה היה כל כך רומנטי, רגע מרגש במיוחד בין שולטת לעבד. כל כך קסום, שכשנגמר היא אמרה ״עכשיו תקלף לי קולורבי״. 

אז רוצה הרים וגבעות? בכיף. אבל אין לי מושג איך לקלף קולורבי:(

אני הולך לסופר לבד: קניות ב-400 שקל

אני הולך לסופר עם וינונה: 1200 שקל קל

יש לה טעם יקר ❤️