אנחנו נפגשים איתם, זוג שנראה כמו העתק שלנו, נראים מעולה שנים יחד. מעולמות דומים אך עם זאת מאוד שונים.
הבדסמ שלנו מסקרן אותם.
הבדסמ שלנו שאני לא באמת יודעת להסביר אותו.
לראשונה בחיי מרגישה מאוד מורכבת
הם באו לחוות אותנו ואיתנו ואני מגלה כמה אני לא מצליחה להתמסר, או באמת להנות. מחפשת את המבט שלך כל הזמן, את האישור שלך.
שנים חשבתי שזה בגלל שאני חוששת מהקנאה שלך. שאם אתמסר ממש ואפילו אהנה אז פתאום יהיה לך קשה… אתה מסביר לי שזו בעיה שלי עם עצמי, שאני צריכה להפסיק לחשוב עליך ולהתמקד בי ופתאום נראה לי שאני לא מסוגלת, לא בנויה ככה. שיש בי משהו, במהות, שחווה את עצמי כשייכת לך. מקולרת.
גם אם אתה לא לידי, העיניים שלך לא עליי, אני שלך. צריכה שתאשר לי, שתוביל אותי, שתגיד לי שזה מה שאתה רוצה שאעשה עכשיו שזה מה שאתה רוצה לראות.
מונוגמיים אנחנו לא, לא באמת ביחסים פתוחים וגם הבדסמ הרגיש לי בהתחלה טיבול של מערכת יחסים ארוכת שנים, שגילינו שם את הקינק והפנטזיות שמדליקות אותנו ועכשיו לראשונה אני מרגישה שהתכונה הזו שלי, של הריצוי היא בדסמ עמוק באמת.
קצת שוק.
אנחנו בדסמים בייבי, הידעת? 😄 אולי לא כל כך לייט כמו שכתבנו בכל אותם אתרי היכרויות.
אז הבדסמ הזה שאני עפה ממנו, תכלס מגביל אותי בעולמות של סקס עם אנשים אחרים.
במרחב כאן בכלוב סביר שנשלטות יזדהו עם התחושה הזו. המקולרת. בחוץ זה הזוי- אתה לוקח אותה למטבח, מוריד אותה על ארבע, מלמד אותה קצת גרון עמוק ואני איתו כאן מחפשת את האישור שלך כדי למצוץ לו. לא מספיק נוגעת, לא מתמסרת.
אני מתנצלת שלי לוקח יותר זמן אבל ביננו אני לא באמת רוצה להיות איתו עכשיו… הסצינות היחידות היום שמצליחות להוציא אותי מהשלווה שלי הן חוויות שליטה. צריכה שתדבר אליי וגם אליו, תגיד לו מה אני אוהבת ואיך אתה מרשה לו לגעת, תנהל אותנו, תנהל אותי. תנהל את הסיטואציה (איזה תיק, אהה?)
רק אז אצליח להתמסר באמת
רד אז אצליח לעוף.
ובכל מקרה, שלך.
