לפני 7 שנים. 7 בנובמבר 2016 בשעה 23:39
אני בורח...
ממה בדיוק, אני יודע
גם שאני כאן איתך, אני במקום אחר
אפילו במשרד או בפגישה חשובה ראשי דואה הרחק
מוקף בכן בכל מקום
יפות חטובות מושקעות
ריכוזי אינו בנמצא שאתן במרחב שדה הראייה
טופפת עקב במסדרון
זקופת חזה בחדר הישיבות
מרימת ישבן בדיון חפוז במשרד
את מדברת. אני שומע דיבור עמום.
פעם מדמיין אותך מפשקת את הישבן כשהחצאית שלך מורמת את מכופפת והתחתון לא שם.
פעם על הברכיים ואיברי עטוף בין שפתייך.
פעם כשאת כורעת ושדייך זקורים מחוץ למחשוף למול פניי
אני לא מרוכז שאת לידי
מתאמץ להתרכז... להתפקס... לא הולך לי
ידך על העליונה כשאת לידי
ישבניך מהפנטים שאני הולך אחרייך
מפנטז שאת שלי שאת צועדת אחרי
חייב לברוח, להפליג הרחק
לבועה של שפיות, למפל כזה שקט
כן. אתן יודעות מי אתן.
ואני? אני סתם אני