אנשים טובים באמצע הדרך...
מי שמכיר אותי, יודע שאני הבן אדם האחרון שבוכה אין לי ואין לי, (זה לא שנבכה ואז המצב ישתנה אז למה לבכות? במה זה עוזר?)בת אדם שיודעת לתת לא לבקש או לקחת..
אני חד הורית / גרושה עם 2 מתבגרים בבית, שכבר 7 חודשים בבית בחופשת מחלה עם פריצות דיסק "חמודות" וימי המחלה מהעבודה מזמן נגמרו, אז לא באמת מקבל משכורות מאיפה שהוא, וביטוח לאומי סגור אז אי אפשר לפנות ולהגיש להם משהו... אבל זה לא באמת משנה עדיין אוציא אוכל מהפה שלי ואתן לילדים שלי או למי שיושיט יד, ככה חינכו אותי... באמת עכשיו לא קל לא לי, ולא לאף אחד בתקופה הזאת, ועדיין לא בוכה, ולא מוכרת באף שירות רווחה או עזרה, כי בטוחה שיש כאלה שמצבם הרבה יותר גרוע משלי ושהם זקוקים יותר ממני לעזרה...
שני הילדים לומדים מהבית, אבל מה יש לנו מחשב אחד יישן, וזה מה יש, והם מנסים לחלוק אותו ביינהם, רק מה תמיד השעות חופפות וזה יוצר ריבים תמידים, פירסמתי בפייס אם מישהו מוכר מחשב משומש במחיר שפוי, ומישהי שלחה הודעה שיש לה מחשב נייד בשבילי ללא עלות, הייתי בשוק האמת, כי לא רגילה שיש אנשים עם לב כזה רחב באמת וללא שום אינטרס, אתמול נסעתי והבאתי והבת שלי ממש שמחה וזה עשה לי טוב על הלב לראות את החיוך שלה, שווה לי הכל...
רציתי לתייג אותה והיא סירבה וזה מראה איזה בן אדם טוב היא ושבאמת נתנה מכל הלב, אני מאמינה שמי שעושה טוב מקבל כפליים ומאחלת לה שבאמת תקבל טוב והמון על מה שעשתה, אז כמו שאמרתי בהתחלה אנשים טובים באמצע הדרך זאת לא רק קלישאה יש באמת כאלה מסתבר ושמחה שפגשתי אחת כזאת...
לפני 4 שנים. 27 באפריל 2020 בשעה 10:39
