מחדרי ליבי...

אחרי שבועיים וחצי מטורפים, של חזרה מסופ"ש מדהים במלון בצפון, לתוך מעבר דירה, ולא מרגישה טוב, חשש לקורונה, במקביל כל הסידורים והתיאומים למעבר, והאסימון מתחיל ליפול שצריכים לצאת מהבית שלנו אחרי 19 שנים שגרנו שם, ואז כמה ימים לפני המעבר, המוביל מודיע שלא מגיע, מרוץ אחרי מוביל אחר, וברוך השם נמצא ואחד ממש בסדר, ואז בעלת הדירה מודיעה שמבוטל העניין כי היא חייבת להיכנס לדירה, ואז מרתון אין סופי למציאת דירה חלופית, לשנות את כל התיאום, ובכלל למצוא דירה אחרת תוך 3 ימים, מהלחץ הכאבים משתקים וברמה גבוה עד כדי בכי, אבל כלום לא ינצח אותנו וגם אם אזחל על הגחון אצליח, אז אתמול בשעה טובה נכנסנו לבית אחר, ולא פשוט לארוז 19 שנה בקופסאות, לא פשוט בכלל, האמת מוזר מרגיש כאילו ישנים בבית לא שלנו, איך הילדה אמרה אתמול מרגיש כאילו נמצאים בצימר או במלון לא בבית, אבל מאמינה שמשנה מקום משנה מזל, ומעכשיו רק נעלה ונעלה למעלה, ועכשיו פנויה להיסטריה חדשה שהתינוקת שלי אוטוטו מתגייסת...