גם זו דרך לתקשר

מי שפל יותר?

התחמן או המתחכם.

אחד מפזר את השקרים בין האמיתות

בתקווה שלא תשים לב. 

והשני מפזר את האמת בין סיפורי בדיה

בתקווה שאולי תשים לב.

וזה לא משנה כלל

כי בסוף אני המושפל

כי חיפשתי בפיו של אחר

את המילים שלא הצלחתי להקיא.

יימחק היום, יימחק מחר, יימחק רק עוד כמה חודשים.

אין מגירה מטונפת כמו הכלוב

שממשיכה להתמלא בדפים חלקים.

תהליך המחשבות במוחו של אבא שלך:

יו. איזה כוסית. כמה זמן לא הייתי קרוב לכזו אישה שווה.

וואי אבל היא נראית בת 17. גם אני הייתי פעם בן 17.

טוב יכול להיות שהיא בעצם 14.. אני כבר לא באמת מבדיל.

נראה לי הם שמו לב שאני מסתכל עליה.

רגע אני אסתובב בחזרה ואגיד משהו לא קשור.

לא אבל הם ראו שהסתכלתי, שאני עדיין מסתכל, אז אני חייב להגיד משהו שקשור, אבל שלא קשור.

אני יכול להגיד שאני מתגעגע לנעורים וכמה הם זכורים לי לטובה.

רגע. יש לי. 

״תראו את זאתי, קר לי רק מלהסתכל עליה״

אפילו בערב יום השואה אני לא יכול שלא לעשות משחקי מילים. לא יכול שלא לחשוב קדימה על המילה האחרונה שיוצאת לפני שאוציא את המילה הבאה. 

ואולי זו קללת היהודים.

הנביאה תהתה בשמיים כ700 שנים והסיקה:

צאצאיה של נסיכה מזרעו של מלך יהיו נסיכות.

מי שלמדו עם השנים להיות קרים, מפחדים וחוששים באש במידה שווה. כי ביכולתה להמיס שנים של קיפאון וקיבעון ולחשוף תחתם את האמת המוצקה באמת.

אם האמת אכן מוחשית, האש לא תאכל אותך, רק תלבה ותחשל.

אבל כשהאמת ריקה, אוויר ללא אחיזה בעולם, האש תחשוף אותה ותמחק אותך מעל פני האדמה. וזה מפחיד. 

אז לפני שאתם רצים אל האש, יש לחשוב טוב טוב מה יש מתחת לקרח שבנית כל השנים. 

מוגש כשירות לאדם הקול שרוצה להפשיר את ליבו

❤️‍🔥🔥🔜🧊🖤

השיר הכי _____ (הכנסי סופרלטיב לבחירתך) בעולם:

באיזה שלב בילדות אמרת זה נעים לי וזה לא נעים.

אני חושב שדילגתי על השלב הזה, או ברחתי ממנו, לא ברור בדיוק. אבל מה שיצא זה שהכל נעים ושום דבר לא נעים. או ההפך. חוץ מדגדוגים. זה רק לא נעים. 

ומה אם מה שנעים לך זה לא מה שאתה רוצה? או שאנסת את מה שנעים לך (כצורת ביטוי של כפייה) ועכשיו אתה לא יכול להנות ממנו יותר בחופשיות?

אז לא למדתי מה נעים לי. רק מה לא יהיה לי לא נעים.

וזה לא נעים לי. 

כדי להתחיל אנחנו צריכים להתחיל בלהבין עם מי הים מדבר. אין פה חידה כמובן שהרי הים מדבר רק עם שני עצמים עצומים: האדמה והאוויר. (האש לא מדברת עם הים. הן רבו לפני מלא זמן ומה שנקרא, לא יבוא שלום בדורנו)

האוויר פחות מעניין לטעמי כי הוא מדבר עם כולם. חינני ונקי, נעים ומוכל על ידי כלל הבריות, סופרמן שכזה מבין האלמנטים. נשגב ונשאף ולעולם לא נהיה כמוהו. אז בהתאמה, השפה שפיתח הים עם האוויר פשוטה ומלטפת, מרוממת את עצמה וביחד איתה אותנו.

שפת הים, הו שפת הים. הנקודה בה מתחיל הים ומסתיים החוף. או שזה הפוך? שם מתבצעת תקשורת תמידית, בתוך הבוץ, בערבוב של המים והאדמה שאף אחד מהם כבר לא עצמו.

האדמה לא איתנה כפי שמצופה ממנה והמים לא דינמיים כמו שהיו רוצים, שניהם נאבקים יחד כדי לשמור על הזהות של האחר, כדי להגן על הזכות ליצור בוץ.

מאיפה כל המחשבה הזו הגיעה? ממחשבה אחרת על אדוות הנוצרות על תחת שמקבל ספאנק.

כי כל מה שאני רוצה זה להיכנס איתך למחנה ריכוז.

לא ברור מי הקהל של בדיחה מהסוג הזה.

זו התחושה ברחובות בכל אופן. 

זה קורה פעם בכמה חודשים. רק שאני לא קורא עיתונים או חדשות בכלל אז אני לא יכול להיות בטוח באמת. לא באיזה עיתון, לא יודע מי שלח את התמונה ולא ברור למה. 

זה מרגיש שהאנשים שחולפים על פניי מסתכלים בי כאילו משווים אותי לתמונה שראו. רובם לטעמי מרוצים מההשוואה. לא ברור אם התמונה יפה יותר ממני אבל הם מרוצים מעצמם, ממני.

איכ.