גם זו דרך לתקשר

הא! נכנסת. יופי. זה מאוד הגיוני שתהיו בכלוב ותחפשו זימה במידה כלשהי.

? מתלבט אם להזמין.

לכל אחד יש קצב מחשבה אחר.

הציפייה שלנו מעצמנו לאורך השנים היא ללמוד לחשוב בצורה המיטיבה איתנו. וזה יכול להשתנות בגלל עזרים חיצוניים או תהפוכות רגשיות, או להישאר קבוע עד זקנה.

בתור אדם שיודע שחושב יותר מידי ולא נותן מנוחה למחשבות שלו, ניסיתי להגיד לעצמי מידי פעם שאולי אני צריך להתרכז במחשבה מסוימת יותר זמן כדי לתת לה בטחון, במקום להכניס עוד ועוד מחשבות.

אני מניח שמי שקורא את זה אומר לעצמו תו"כ כמה זה שטויות. כי מה שהיה חסר, וגיליתי זה שפשוט היו חסרות מילים לתחושות שבין התחושות, חוסר היכולית להסביר את אותם הרגעים שבהם מחשבה טרדה אותי, הטריד אותי. אז למדתי לקרוא בין השורות, ועכשיו אני לומד לחשוב בין המחשבות.

רעיון:

במקום לראות חדשות כל היום, בערב תבקשו מצ'אט גיפיטי שיסכם לכם את אירועי היום בצורה של ספר מהז'אנר המועדף עליכם.

ותראו כמה מילים אפשר להכניס באירועים שמשאירים אותנו חסרי מילים.

אני מצטער שאני מתנצל, אבל אני לא יכול לכתוב כל כך הרבה שטויות בלי שלפחות תקבלו קצת תוכן  

נראה לי הגיע הזמן שמישהו יפתח בר בשם הבלוג.

כולם יאהבו אותו לשנתיים ואז הוא ייסגר וננסה להבין מה קרה לו

קיבלתי תלונות לאחרונה שאני רק מעלה שאלות ולא מנסה אפילו לספק תשובות. אז אני אעשה מאמץ להתעלם ממשימת הכתיבה שאני רוצה לעשות ואזיין את השכל כאן :)

לפני שמתחילים:

- באיזה שלב להגיד לה שאני רוצה לקשור אותה?

תכלס, זה דורש הרבה סבלנות והרבה כנות. אני מצאתי שלדבר באפליקציה איזה שבוע שבועיים עד שמגיעים לשיחה קצת יותר אינטימית ואז אפשר להתחיל לחלוק רמיזות . או מתי שמישהו אומר: אז מה אתה מחפש פה? ואז אני עונה בכנות.

- אני פשרה?

בדיוק מאותה מחשבה של הפוסט הקודם. אל תשיג מה שאתה לא רוצה, ואז לא תחשוב על הצד השני כאילו הוא פשרה. זה מעליב לשניכם.

- מה הופך רצון לצורך?

ההיררכיה בראשי היא חייב>צריך>רוצה. 

לא אגלה לכם מה אני חייב ולמי, אז נתמקד בקו המתעתע שבין צריך לרוצה. כי לפעמים אנחנו נתפסים על משהו שאנחנו רוצים יותר מידי זמן, שאנחנו שוכחים לנתק אותו מהצרכים האישיים שלנו.

ופה טמון ההבדל בין השניים. צורך הוא אישי. הוא רק שלי. יכול להיות שהוא מיטיב גם אם אחרים, אבל אני מקבל מהצורך הזה תחושה שהתמלאתי.

לעומת רצונות שלפעמים לא נגשים אותם וקל לנו להחליף אותם במשהו אחר. 

ולפני שתתחילו לחפש איזורים אפורים, אני רוצה להזכיר שלהתפשר זה הבחירה הבוגרת ולכן אני לא מעוניין בה.

- להרחיק אנשים בכנות או לקרב בשקרים?

לא כולם ראויים לאמת. כולם יכולים להיות ראויים לאמת, אבל בדרך הם יצטרכו לשמוע הרבה שקרים.

וזה מתחבר לשאלה האחרונה:

- האם כוונה היא כנות?

לשקר לעצמך זה הכי קל. להפר הבטחות לעצמך זה פשוט כמו לנשום.

מי שיש לו את הכח לעמוד מאחורי הכוונות שלו, יהיה כנה.

אז לא, לא כל כוונה היא כנות. לפעמים עושים בטעות.

ימה

או שזה לקרב אנשים כנים ולשקר לרחוקים?

מה כל כך משעמם בשקיעה של היום?

תבואו לכאן אם תרצו בחברתי

אני פשרה?