גם זו דרך לתקשר

אם אף אחד מעולם לא הצליח לדחוף אותי. אז אני האבן הזו שאלוהים לא יכל להרים? או שאני בכלל מים דרכם אפשר לדחוף רק את עצמך? אולי בכלל אני זמן. עליו אפשר רק להסתכל וכל נסיון לדחוף ולמשוך אותו פיזית יוצר שקרים במרחב. 

לא יודע. אולי אני אבק. שגם אחרי שנדחף והוזז ונשאב והורטב והושפך לביוב, מוצא את מקומו בחזרה.

בשביל להתחלף צריך לדעת לקפוץ מעבר לגדר או לזחול מתחת.

לשבת על הגדר ולהסתכל למטה על שני הצדדים לא ממש נחשב.. נראה לי

איזה מן אגו מטופש מחזיק את המח שבוי ומונע ממנו לספוג?

מה כבר קרה שניתק אותם אחד מהשני?

יש עוד אנשים שחיים עם הסנטימנט הזה בכל מקום אליו הם מגיעים? בערך מגיל 4?

מיסטר נייס גאי רק רצה להישאר זכרון טוב

להישמר מצלקות הקלישאה ששורפות את האוזניים רק בהשמען

לספק סיפורים של הנצח

שלנצח יגרדו תהיות חוזרות בראשם של מי שניסו להתקרב

יהדהדו בראשם שאולי טעו בדרך וכעת אבודים הם

אבל זכרון טוב לא הולך לאיבוד

הוא נשאר איתך

אינני דבר עד שתתחנני

ולא הייתי כלום לפני שדרשת

מפלצת חלוקה מפיסות של אחרים

תכי בי ברקים

האם יש כל כך הרבה הבדל בין השניים? או ששניהם באים לתאר מרחק, פשוט מזוויות שונות. כל אחד רואה את המרחק הזה בצורה אחרת. ובהתאמה את הקרבה. 

ומה עושים המתחלפים? שנידונו לראות את שני הצדדים?

סליחה על ריבוי הפוסטים, לחזור לחשוב זה מורכב

הנה שיר

שומרי חפצים מבזבזי מקום

מאחסני רגשות מעמיסי לב

מחביאי אופי מכבידי זולת

אוצרי מילים נושאי סיוטים

ולא נשאר מקום לאוויר