בטון חשוף.

לפני שבוע עשיתי את הצעד הנכון.
עשיתי את המעשה הנכון גם בשבילי וגם בשבילו.
עשיתי מה שכנראה הייתי צריכה לעשות מזמן ולא היה לי אומץ.
ניצחתי את עצמי.

אז איך זה הגיוני שמאז הכל ריק לי?
שום דבר לא משמח אותי.
כלום לא מעציב אותי.
שום דבר לא מעצבן אותי.
כלום לא מרגש אותי.

נהייתי רובוט חסר רגשות שפועל על אוטומט.
איך זה הגיוני שהדבר היחיד שאני מרגישה מאז זה רק געגוע אליו שכל הזמן גובר.
שוב, אחרי שכבר הצלחתי להתגבר על עצמי.

מה זו הריקנות הזו שהציפה אותי.
למה היא הגיעה דווקא עכשיו,
דווקא אחרי ה"ניצחון" שלי על עצמי.
והכי חשוב, מתי כבר ירגיש לי שלם...

יש לי חור בלב בצורה שלך....