בטון חשוף.

שנתיים עברו מאז הפעם הראשונה בה העזתי להוציא מהפה את השאלה "אתה רוצה לעשות איתי אהבה?
לא העזתי בקטע של מותר או אסור, אלא העזתי כי אף פעם בחיים לא חשבתי שאזכה לשאול מישהו את השאלה הזו.
שנתיים עברו מאז שהבנתי לראשונה מה זו אהבה.
אמיתית. בלי משחקים,בלי תנאים, בלי אולי או כמעט.
שנתיים עברו מאז הרגשתי לראשונה מאושרת.

על אמת.

בלי לזייף חיוך,בלי לשקר לסביבה, בלי לשקר לעצמי.
שנתיים עברו מאז ביקשתי ממך לעשות יחד איתך את מה שעשית שכל כך לא אהבתי, רק כדי להבין למה אתה עושה את זה.
להבין מה זה גורם לך להרגיש.
להבין עוד קצת אותך.

שנתיים עברו מאז אמרת לי תודה,
שזו פעם ראשונה שאתה מרשה לעצמך לשחרר שליטה,באמת,פשוט כי איתי אתה יכול.
שנתיים עברו מאז חציתי את הכביש בריצה מטורפת כי ראיתי משהו שהבת שלך רצתה, ואתה כל כך התרגשת כשבאת אחרי והבנת לאן רצתי. שמת לי את הטבעת שלך על האצבע ואמרת שלעולמים אני אהיה שלך.
שנתיים עברו מאז הגשמנו חלומות יחד.
חלומות שאפילו לא ידענו שקיימים.

3 וחצי חודשים עברו מאז עשית את הבחירות שלך,
והלב שלי התרסק. בעיקר מהדרך.
אפילו שאחר כך הבנתי שאתה לא באמת יכול,
או אולי אפילו רוצה להיות בלעדיי.

אתה חושב שאצליח להרגיש מתישהו שוב,
כמו לפני שנתיים, עם מישהו אחר?.

חלק מהלב שלי תמיד יהיה שלך.