שנה אחורה בדיוק.
הלב שלי נשבר.
התפרק לרסיסים שאת חלקם אני עדיין מחפשת.
שנה אחורה בדיוק.
האמון שלי נפגע בצורה הכי קשה וכואבת שאי פעם חוויתי, ומקווה שלא אחווה שוב.
שנה אחורה בדיוק.
איבדתי משהו שכנראה אף פעם לא באמת היה שלי.
שנה אחורה בדיוק הייתה לי יום הולדת עצובה.
יום הולדת שכל מה שעשיתי בה היה לבכות,להיות במיטה ולהסוות את הקול השבור בטלפונים מאחלים ומחייכים.
כל כך הרבה עברתי עם עצמי,ועדיין,בשנה הזו.
איבדתי חלקים שאולי לא אצליח להרוויח שוב.
אבל גם הרווחתי דברים שלא ידעתי שאבדו.
השנה את יום ההולדת בחרתי להעביר לבד.
לצערי במגבלות הקורונה זה בארץ, אבל עדיין,לבד,שלי עם עצמי.
ואני חייבת להגיד שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי.
פתאום אני שקטה,ושלמה ומאושרת.
לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי להרוויח בחזרה את מה שאבד,או למצוא תחליפים טובים יותר.
אני מאחלת לעצמי לאהוב ולהאמין.
באנשים,ובעיקר בעצמי.
אני מאחלת לעצמי לקבל בחזרה את היכולת להפתח ולסמוך על מישהו אחר, בלי להיות חשדנית כשאפילו אומרים לי רק "היי"..
אני מאחלת לעצמי לאהוב,ולהיות אהובה.
מגיע לי.
אני מאמינה בזה.
