בטון חשוף.

איך זה הגיוני שמילים כל כך מחרמנות אותי,וכל כך מורידות לי בו זמנית..(?!)

לקרוא מילים יפות,לקרוא מחשבות,תהיות,מחמאות. לקרוא שיתוף,לקרוא חמלה,אהבה,סטייה. אלה דברים שעושים לי את זה בטירוף! כשבן אדם יודע להתבטא כמו שצריך,יודע לכתוב את הלב שלו על דף (או בכל אביזר טכנולוגי בזמנים של היום), לראות את העיניים של הבן אדם והנשמה גם במרחק של מטר,או אלפי קילומטר.

אפילו פה,גם אם אני לא מחפשת כלום כרגע,אם אקבל הודעה כתובה ומנוסחת יפה,אגיב בנימוס,פשוט כי זה יפייפה בעיני.

ומצד שני,מילים בזמן הסקס,דיבורים,בקשות,תחנונים,תודות. דברים שפחות עושים לי את זה. 

לדבר בסקס באופן כללי,להגיד תודה,להגיד אדוני,להגיד במילים מה אני רוצה שתעשה לי..

תמיד כשמגיע רגע שכזה אני צריכה לאגור כוחות גדולים כדי לבטא את עצמי,ובדרך כל זה יהיה בקול חלש,חרישי,בלתי מושמע.

קללות.. כשאתה קורא לי זונה,שרמוטה,כלבה,אלה דברים שלא עושים לי כלום.,לא מרטיטים ולא מחרמנים אותי. מדי פעם אפילו ההפך הגמור (תלוי מי הבן אדם או בסיטואציה) הדבר היחיד שעושה לי את זה,זה לראות מה זה עושה לך. לראות אותך מתחרמן מזה,משתגע,המבט הרעב והמשוגע הזה בעיניים. זה מחרמן!

יש למישהו רעיון מאיפה מגיעה הס(ת)טירה הזו?...