בטון חשוף.

לפעמים יוצא לי לחשוב על אנשים מהעבר. להיזכר בתחושות,ברגשות,במחשבות,מעשים. 

להיזכר ברגעים מסויימים,מבטים,נגיעות,חששות.

לפעמים יוצא לי להיזכר בכל מיני סיטואציות שבהם התלבטתי ובחרתי ללכת בדרך מסויימת,ולא להבין אם צדקתי או טעיתי. ומה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת.

לאחרונה יוצא לי להיזכר באנשים ספציפיים,וכל מה שאני מצליחה לשאול את עצמי זה האם גם הם חושבים עלי. האם השארתי מספיק חותם עליהם, האם מדי פעם אני עולה להם למחשבות,פורשת תחושות של געגוע,והאם זה קורה,האם עולה להם חיוך על הפנים כשהם חושבים עלי. 

יש דברים בודדים מאוד בחיים שמהם אני מפחדת.

חוסר אונים.

ההזיות הליליות שלי.

לא להשאיר חותם.

האם כשאלך מהעולם יזכרו אותי. האם יחשבו עלי ויחייכו,יצחקו,יאהב להיזכר ברגעים איתי.

תקופה כזאת של זכרונות,מחשבות,כאבים,רצונות.

הרגע הזה שאת מנסה להבין מי את ומה המקום שלך בחיים האלה...