לכל אחד בחיים יש התמכרות. יש התמכרויות טובות ויש התמכרויות רעות.
חלק מכורים למוזיקה,חלק לאוכל,חלק לריקודים,חלק לסמים,חלק לאלכוהול,חלק לכאב,חלק לרגשות.
במשך 8 השנים האחרונות אני הייתי מכורה לבן אדם. מכורה לאיש אחד,פשוט,לא מיוחד בכלל. אבל מיוחד לי.
הוא היה הראשון שהכיר לי חלקים בעולם הבדסמ. הוא היה הראשון שגרם ללב שלי להרגיש דברים אחרי שהייתי מאוהבת קשות ונפגעתי. הוא היה הראשון שהסכמתי ורציתי לעשות דברים בשבילו. הראשון שרציתי לספק,להרגיש,לחוש,להיות בשבילו.
ב4 שנים האחרונות,לסירוגין,ידעתי שהוא לא טוב לי. ידעתי שהוא מונע ממני להתקדם עם החיים שלי. לא במודע,או דווקא במודע,ובמכוון. כמות הפעמים שאמרתי לעצמי "די עין,מספיק,תסיימי את זה כבר,סתומה".., אי אפשר לספור אותן..
היום,אחרי 8 שנים,עם המון בכי,בכי שיצא מהנשמה,בלב שלם ב95%, היה לי האומץ,החכמה והרצון האמיתי לסיים את זה.
היום הצלחתי להגיד לו את המילים "אני חושבת שכדאי שזה יפסיק."
היום אני מתחילה חלק מהחיים מחדש!
