בטון חשוף.

כל פעם שאני מכירה מישהו שנראה לי כאופציה פוטנציאלית למשהו רציני,אני נקשרת מהר.
כל פעם שמשהו שם מרגיש לי נכון אני קופצת למים עמוקים,בלי מצופים ובלי גלגלי הצלה.

הלב שלי יכול להכיל כמויות של חרא שהמח שלי לא מצליח להסתדר איתן.

זו אף פעם לא אני.
תמיד משהו שם לא בסדר.
אחד מבוגר מדי. לאחד הלב תפוס. אחד לא מחפש קשר. אחד עסוק בלימודים,אחד בעבודה. אחד לא רוצה לפגוע בי. לכל אחד יש את התירוץ שלו ללמה זה לא יכול לעבוד.
תמיד אני אנסה להילחם ואנסה לגרום לזה לעבוד,מספיק שאני ארגיש שמשהו הכי קטן הוא נכון.

אבל זה אף פעם לא מצליח.
זו אף פעם לא אני.

אז איך זה שבסוף אני זו שתמיד נשארת לבד,
וכל אותם האלה ש"לא יכלו", נמצאים בקשרים חדשים,או ישנים,אבל שמחים.

*והכי גרוע,זה כשמשקרים או מסתירים ממך דברים.