כבר שבוע שאני לא ישנה,טוב,או בכלל.
המח שלי מלא במחשבות,בכל מיני דברים שאני יודעת מה אני צריכה לעשות,ומנסה בכל הכח להכריח את עצמי באמת לעשות אותם.. זה רק מעשה,או כמה מילים,ועדיין קשה לי להביא את עצמי למצב שזה באמת קורה.
למצב שיהיה לי טוב.
כל כמה ימים עולה לי בראש תמונה של שיחה אחת שכבר שנים מלווה,או רודפת אותי. עוד לא החלטתי. כל פעם המילים והדברים שנאמרו שם מחלחלים פנימה,מנסים בכל כוחם להיאחז,להידבק לתוכי,לשכנע ולא לצאת. וכל פעם אני נלחמת בזה מחדש. מסרבת לקבל,מסרבת להאמין. או במקרה הזה,להפסיק להאמין.
כבר חודש שאני סובלת מלחצים בראש. אמיתיים,כאלה שגורמים לי להרגיש כאילו מישהו עשה בונדג' על המח שלי וכל פעם החבלים נמתחים ומתהדקים יותר ויותר. עוד לא לגמרי הבנתי אם זה פיזי או פסיכולוגי. מה שבטוח שאני לא אלך לבדוק את זה בקרוב. עייפתי מרופאים.
אני צריכה לרפא את הנפש קודם כל.
עוד שנייה היום הולדת,שבו כמו כל שנה אדליק נר זיכרון,וקצת אשמח וקצת אהיה עצובה,ובעיקר אתגעגע. וכל מה שאני מאחלת לעצמי השנה הזו זה רק דבר אחד.
תגלי מי את.