בטון חשוף.

אז השנה החדשה התחילה..

עברתי טירוף של חתונה והמשפחה שהגיעה מחו"ל,וזה היה מדהים.. היום הם הלכו ופתאום השקט מקיף מכל עבר..

ופתאום אני חושבת שוב,וקצת נזכרת. וקצת מנסה להבין מי נגד מי ומה קורה איתי בכלל..

ועצוב לי. עצוב לי שיש אנשים שאכפת לי מהם אפילו שלהם לא אכפת ממני בכלל. עצוב לי שיש אנשים שיכולים פשוט להיעלם אחרי תקופה. להפסיק לשלוח הודעות,להפסיק להתקשר,להתעניין. זה גורם לי לחשוב שאולי אני סתם עלה נידף שבמקרה עובר בחיים של אנשים לכמה רגעים. אולי הם השתמשו כשהיו צריכים,פיזית או לא פיזית,ומעבר לזה אני לא מעניינת אותם.

איך אפשר פשוט להפסיק לדבר עם מישהו?! לא מעניין אותך מה קורה איתי? אם התקדמתי,נפלתי,הצלחתי,נכשלתי. אם טוב לי או רע לי. אם אני בריאה. אני לא מעניינת?!

ובתוך בליל המחשבות אני גם מבינה יותר מתמיד כמה הכל רגשי וקשור לחיבור אצלי. אני מתגעגעת לראות עלי סימנים,אבל לא מבקשת אותם מאף אחד. כי אין אף אחד כרגע שיש לי איתו חיבור שיגרום לי לרצות ממנו כאב. שיגרום לי לרצות לכאוב בשבילו..

לפעמים כל מה שבא לי זה לחזור לרצפה,עם הראש על הברך של מי שהוא לא היה,להתלטף תחת היד הגדולה,ופשוט להיות.

הלוואי שבשנה הקרובה יפסיק להיות לי כל כך אכפת.