תפזורת מילים

הרגע הזה, שאת נשברת לי תחת הידיים. 

הצורך של הנפש שלך, הצורך של הגוף שלך, הרטיבות שזולגת ומגלה מה עובר בראש היפה הזה, הכאב הצורב וחוסר האונים, הרצון המטורף והכמיהה - כל מה שבניתי בך - פתאום חוצים נקודה ארכימדית מסוימת, ואת מתנפצת אליי באלף רסיסים. 

אל תפחדי, ילדה שלי. זה בסדר. תני לעצמך להתפרק מולי. את כל כך יפה ככה, עם הרטיבות שזולגת לך מהכוס והדמעות שלך, והאיפור המרוח והאף הדולף, והמילים הלא רציפות. את יצירת אומנות שטבעתי בך במילים ובגוף, ואת שלי. הכי, שלי. 

בואי אליי בדיוק ככה, כפי שאת, ותנוחי.