פשוט מידי זה לא מעניין אותי.
אני רוצה אותך מסובכת, חכמה, יודעת הכל ולא יודעת שום דבר, ואני רוצה לפרום איתך ביחד את החוטים האלה להם את קוראת הבנה, ידע מוקדם ודעה מוצקה. אני רוצה לראות אותך מטילה ספק, מתפרקת, מבינה שכל מה שחשבת במוח היפה והחכם הזה שלך, צריך להיפרש על הרצפה לרגליי ולהיות מסודר מחדש על ידי. עבורך. טוב יותר. נכון יותר. מתאים יותר.
אני רוצה לראות בעיניים שלך את הרגע הזה, בו את מבינה שבלעדיי החלקים פשוט לא יסתדרו. שאת צריכה אותי בשביל לנשום. ואז בשביל לנשוף. ואז בשביל לנשום שוב. מאותו רגע ואילך, המבט שלך בי יהיה תמיד אחר.
אני יודע שזה מפחיד. אבל זה מה שאת צריכה. זה מה שעושה אותך לשלמה. ומה באמת מפחיד יותר, להתמסר לצורך שלך או לחיות חיים שאינם שלמים בלעדיו? בלעדיי? תחבקי את הצורך שלך. תתמסרי לו. תתמסרי לי. את צריכה אותו. את צריכה אותי.
ואני צריך אותך, לא פחות.
