לפני שבוע. 15 בנובמבר 2024 בשעה 16:24
רוח קרירה נושבת בחוץ, מזכירה לי קצת את השלג שירד במקום בו התגוררתי לפני עשור, ואותה, שידעה שאני לא אוהב שקר לי, ולכן דאגה להיכנס למקלחת רותחת ואז לעטוף אותי בגוף הערום שלה, ולחמם אותי, כשהיא אומרת בטבעיות בשפה שאינה עברית, כי זה נעים לה לשמש אותי. ויכולתי לשבת, סתם ככה, ערום וליהנות מהחום. בלי צורך לעשות משהו או חובה מוסרית להיות באותו רגע מיני או מגורה. פשוט לשבת, לרגע, ולהתמכר לחום הגוף שלה.
געגוע.