מתיישבים בקפה. הייתי מעדיף להיפגש במקום שמגיש ויסקי עם טרטר בקר משובח, אבל מילא. היא העדיפה קפה.
מתיישבים, ומייד אני מסתכל לה בעיניים. ״אני רוצה עכשיו לזיין אותך.״
כועסת. ״סליחה?? רגע, רק התיישבנו, מה אתה כבר מתחיל על מאתיים?״
רגוע. ״למה מאתיים? אמרתי שאני ממש רוצה לזיין אותך. עכשיו. בדיוק כמו שבא לי עכשיו קפה, או למען האמת וויסקי, בא לי לזיין אותך.״
יותר כועסת. ״אתה לא יכול להגיד לי ככה סתם שבא לך לזיין אותי ועוד להשוות אותי לקפה. מה זה צריך להיות?״
מחייך, קצת צוחק. ״קודם כל, השוויתי אותך לויסקי ולא לקפה. את מעדיפה שלא הייתי רוצה לזיין אותך? שהייתי מעדיף, נאמר, לזיין את זו שיושבת פה בשולחן לידנו? היא נראית די חמוד למען האמת.״
ממש ממש כועסת. ״ברור שאני רוצה שתזיין רק אותי! אבל אפשר שיגיע הקפה לפני שמדברים על זה? אתה כזה מעצבן, אלוהים.״
מסתכל לה עמוק בעיניים. ״אני רוצה שתקחי את יד ימין שלך, תכניסי אותה עמוק לתחתונים. ותגידי לי כמה את רטובה עכשיו. בעצם גם תגידי לי וגם תראי לי. קדימה, עכשיו.״
משפילה מבט. לחיים מאדימות. שקט של דקה. לוקחת את יד ימין, מכניסה עמוק לתחתונים, מוציאה אצבעות יפות מלאות בחומר צמיגי שקוף ומראה לי. המבט עדיין מושפל. ושקט.
״אמרתי שגם תגידי לי. אני ממתין. קדימה.״
המבט עדיין מושפל. בקול שקט, ״אני מאד רטובה. מאד.״
מרים לה את הסנטר עם היד. ״תסתכלי לי עכשיו בעיניים, ילדה, ותגידי לי מה הכי היית רוצה שיקרה עכשיו.״
מסתכלת בי בעיניים מעורפלות. ״אני, אני… ממש רוצה שתזיין אותי עכשיו…״ אומרת בקול שקט ומבויש קמעה.
מחייך. ״תחכי לי בשירותים, ילדה. תא שמאלי, חצאית מורמת כלפי מעלה. פנים לקיר וידיים למעלה מונחות על הארון הקטן שמעל האסלה. אל תנעלי את הדלת. כשאת מרגישה אותי אל תסתובבי. אל תזוזי. מותר לך רק להיאנח בידיעה שאם זה חזק מידי כולם שומעים. את מסתדרת ויוצאת רק אחרי שאני יוצא החוצה ואת סיימת לספור בלב עד שישים. זה ברור?״
״ברור.״ קמה, והולכת לכיוון השירותים.
רבע שעה לאחר מכן, מתיישבים שוב בשולחן.
היא מחייכת בעליצות. הצבע לפנים, חזר. ״אולי נלך מהקפה הזה? אתה יודע מה בא לי עכשיו ממש? וויסקי וטרטר.״
מחייך חזרה. מסופק מכל הכיוונים. ״נהדר. אני מכיר מקום ממש מצוין. השירותים שם גם מאד מרווחים״
