תפזורת מילים

כשאני שומע את ההודעה הקולית שאת משאירה לי, ואת הקול שלך נסדק קצת, רק קצת, במהלכה, וחש את הכמיהה העזה שלך שלוחצת לך על ״הנקודה הזו״ בנפש, זולגת מאותו הסדק, ואותך מנסה בכל הכוח לעצור את זה, לא לתת לזה לצאת החוצה, להישאר עם הפאסון הזה כאילו זו סתם הודעה קולית אחת נוספת - כשזה קורה - אני מלקט את הטיפות האלה ושומר אותן בבקבוקון קטן בכספת האישית שלי בנפש, כדי להתענג עליהן במחשבה אחת - שלי.