את רכונה על המיטה, גב זקוף וישבן זקור. לא זזה. את מתנשפת, מתה מפחד. אני מרגיש את חוסר הנוחות שלך. את שונאת כאב. שונאת. זה לא מחרמן אותך ואת מפחדת מזה פחד מוות. אני יכול להריח את הפחד הזה ואת חוסר הנוחות זולגים ממך. אני יכול לקרוא את המחשבות שלך. את שואלת את עצמך מה לעזאזל את עושה פה, רכונה על המיטה ומחכה לקיין הארור הזה שיחתוך בבשר שלך? אבל את לא זזה, רק מתנשמת בכבדות ומקשיחה את השרירים שלך כשאת יודעת מה עומד לבוא.
אני מלטף את העור שלך, מתעכב על המקומות שהולכים להיות עוד מעט אדומים, כואבים, שורפים חזק, מסומנים לאורך ולרוחב, והזין שלי עומד לא בגלל שאני אוהב להכאיב לך, אלא בגלל שאני רואה את המאבק הפנימי הזה שמתחולל בך ואת הפחד האיום בו את נמצאת, את הדמעות זולגות בלי קול לפני שהכאב בכלל הגיע, ומנגד רואה שאת מקריבה את הבשר שלך - עבורי. בשבילי. אני שותה לרוויה את ההתמסרות הזו שלך, היא נכנסת אליי עמוק לוורידים ומפעמת בי, קצת כמו ערפד ששותה דם.
הקיין יורד בהצלפה מהירה, ומשאיר שובל אדום על התחת שלך. את צועקת בכאב. 4 הצלפות חזקות ומהירות באות מיד לאחר מכן, ואת מייללת ומקללת בקול רם, אבל לא זזה. אני מלטף אותך ולוחש לך באוזן כמה את נפלאה וכמה אני גאה בך. ההצלפות הבאות ממשיכות לבוא ומעטרות לראווה את הישבן ואת הירכיים שלך, ואת מייללת חרישית, מזיעה מפחד ומכאב ומתאמצת כל כך לא לזוז. ומטפטפת. הכוס שלך זולג, כמו ברז מטפטף, את לא שולטת על זה. את לא שולטת על כלום כרגע אבל שולטת על עצמך כל כך יפה, נאחזת בסדינים בכל הכוח ולא זזה.
אני ניגש אליך ככה, ומכניס אצבע, ושתיים, לכוס הפעור שלך, את נאנקת בהפתעה והאנחות שלך מתחלפות ומתמלאות תשוקה. אני נצמד אליך, חודר לתוכך ומתחיל לזוז, חזק, עמוק, כשסימני ההתמסרות שלך פרושים על הישבן והירכיים שלך לפניי, וזה מושלם. פשוט, מושלם.