*החסד שבחסד.*
האהבה שבאהבה, והנתינה שבנתינה, לב ליבה של המהות! המקור, שורשם של כל הדברים כולם, של כל השתלשלות הבריאה כולה.
הספירה של היום מזמינה אותנו להתבונן באהבה ובנתינה שלנו.
אני מזמינה אותנו להתבונן לרגע אחד ברגע הבריאה עצמו, ברגע התלבשות העולם בבריאה, ברגע הלידה עצמנו בזמן כניסת הנשמה אל תוך הגוף הפיזי, על רגע הבחירה הזה - להתממש ולהתגשם.
היום נתבונן באהבה שלנו לעצמינו: איך זה מרגיש להיות אהובים עד מאוד?
איך אנחנו אוהבים את עצמנו, מהן הפעולות התומכות שאנחנו כבר מקיימים ביום יום לעצמנו?
אילו פעולות נוספות פנימיות או חיצוניות, אנחנו יכולים לעשות עבור עצמנו כך שנרגיש את האהבה הזו אלינו?
מתי קשה לנו לאהוב אותנו? (מה יעזור לנו להשיב את האהבה פנימה?)
האהבה לעצמי, שונה בתכלית מאגואיזם, שכן אהבה לעצמי זה ללמוד להיות האמא והאבא הכי טובים בעולם עבורי. זה לדעת להיות קשוב/ה לנשמה שמרחיבה ופותחת, ולראות את האגו ההישרדותי והשכל שלפעמים מעכבים, סוגרים ומצמצמים ולדעת להנהיג את המצב הפנימי הזה בתוכי בחזרה אל תוך מרחב שפותח ומרחיב, לטובתי העליונה.
אהבה כזו לעצמי, מספקת לי תזונה תומכת ומבריאה, הוויה שרואה את הצרכים שלי האמיתיים ומספקת אותם בשפע, תוציא אותי מהבית להליכה כשהנפש שלי זקוקה לזה, מחבק/ת את הילד/ה הפנימי/ת ש'לא מתחשק לו/ה לצאת עכשיו' - אני נותנת את זה כדוגמא, אבל יש לכך אינסוף מופעים - התבוננו במופעים של זה אצלכם. הביעו בקשה בלב, לראות את האהבה, לדעת איך זה מרגיש להיות אהוב/ה ע"י הבריאה כולה בכל שנייה ושנייה, ע"י השמים והארץ, אהבה ללא תנאי שממלאת אותנו בכל נשימה ונשימה - נישמו אותה (אפשר בורוד), איך זה מרגיש להיות אהוב/ה ע"י הצמחים, החיות, בני האדם, היקום כולו. ממש עכשיו - תדמיינו איך זה מרגיש לחוות את האהבה הזו ולהיות בתוכה, בעירסול המקבל הזה, ללא שום תנאי, זה שמקבל אותי כפי שאני ומעצם קיומי, עוטף וממלא אותי עד תום בצורה מגינה, בטוחה, חומלת, מקבלת, אוהבת.
נשאל עצמנו, איך עוד נוכל להביע אהבה ללא תנאי עבורינו, אילו עוד גווני אהבה מתקיימים?
עבורי, משמעו להוות את ההוויה שאני, זה אומר למשל, בין השאר, להיות פה ולספור איתכם... את כל הדרך, את כל המעלות. זו המדרגה הראשונה היום (כמה קשה לפעמים להתחיל דבר?), וכל פסגה של הר, מתחילה בצעד הראשון... ועשינו אותו! החלק הקשה ביותר מאחורינו.
מה יעזור לנו להתחיל מנהג חדש בחיינו? כיצד נברא את משאלות ליבנו מתוך אהבה ללא תנאי? איך זה מרגיש לזרוע זרע מתוך אהבה שכזו?
אשתף אתכם כי אני זכיתי לדוגמא, לפני שבוע שתלתי שיח אננס עם אדם שאני מאוד אוהבת, וכשהדקנו את האדמה סביב לשתיל, יכולה היתה האהבה הזו להיות מוזנת אל תוך האדמה, משנינו מכפות הידיים שלנו שהיו שם ביחד (בטח היה תענוג לשתיל להישתל כך).
*היכן שנשים אהבה, ומתשומת ליבנו, שם נהיה. כי לתת, פותח גם את ערוץ הקבלה*
אברהם מייצג את החסד, כי הוא היה בנתינה אינסופית - זה אומר שהוא תמיד נכון ומוכן לארח, תמיד לתת, תמיד הבית והלב פתוחים (גם כשמגיעים 3 מלאכים), זה אומר להיות מוכן גם לתת את הילד שלך - זו נתינה שאינה יודעת גבול.
נתינה אינסופית קיימת בבורא שברא את כל ה-יש, זה השפע שהוא משפיע עלינו ללא סוף - למעשה זו תלוי בנו, ביכולת הקבלה שלנו, ביכולת הכלי שלנו להכיל את השפע הזה, והשפע יורד כל הזמן ותמיד ולכולם ואנחנו מקבלים כפי יכולת הכלי שלנו להכיל, ככל שנגדיל את הכלי שלנו, נוכל לקבל עוד ועוד אהבה ללא תנאי. אדם שלא חש אותו, דומה לאדם שיושב בביתו, עם תריסים סגורים ושואל את עצמו, למה השמש והאור לא מגיעים אליו, או שהוא בכלל מטיל ספק בקיומה של השמש כי הוא לא רואה אותה...
האם הרגשנו פעם שמישהו נותן לנו יותר מידי? או שאנחנו נתנו יותר מידי?
איך אני הפרטי אוכל להגדיל את הכלי שלי?
הנתינה שבתוך הנתינה, והאהבה שבתוך האהבה, הם לב ליבו של החסד. זה גם לאהוב את האהבה עצמה, ולתת את הנתינה עצמה. משם נתרחשה ההשתלשלות כולה, האם אנחנו רואים זאת בכל אשר נראה ונחווה בעולם בכל זמן ובכל מצב?
איך מרגישים את האהבה והנתינה הזו בתוכנו?
אם אמרתי שאהבה ללא תנאי לעצמי זה להיות אבא ואמא הכי טובים לעצמי, זה גם לקבל "כישלונות ומעידות", זה לא להעביר ביקורת ושיפוטיות על עצמי, זה לעודד את עצמי, ולרצות את טובתי הגבוהה ביותר באמת. התחושה של האהבה הזו, היא ההרגשה הזו, שהיתה בי אם הייתי אוספת את כל האבות בעולם, מהזמן הזה ומכל אינסוף הזמנים שהיו ויהיו, בכל המימדים, בכל היקומים ומוסיפה את אבינו שבשמיים, את הבורא עצמו, החלק האבהי שהוא, אב הבריאה ולהיות נעטפת בה. אפשר קצת להרגיש את הכיוון של זה אם נרגיש את כל האבות שאנו מכירים, שלנו, ומכל הסביבה שאנו חיים בה (מהמציאות, מסרטים, מכל מקום) הוויה מלאה ושלמה של אבא.
אותו דבר לגבי אמא - התחושה הזו, של כל האימהות ביחד, כל אלו שהיו, כל אלו שיהיו, מכל המימדים ובכל הזמנים בתוספת האם האלוהית, הבוראת, החלק הניקבי והאימהי של הבריאה. ההרגשה הזו, של מה היה קורה אילו היינו אוספים את כל הגוונים של האימהות. זה העירסול, וההגנה הפנימית, הביטחון הפנימי בקיום שלי (אצל אבא זו הרגשת הביטחון לצאת ולפעול בעולם בין השאר).
יש לשניהם עוד הרבה איכויות... חישבו על האיכויות האלו, מהי אמא עבורכם, מהו אבא עבורכם, ואיך אנו יכולים להיות ההורים הכי נפלאים של עצמנו - איך נעשה זאת? האם אנו יכולים לזמן אותה כרצוננו ולחוות אותה בכל רגע? איפה בגוף אנחנו מרגישים את האהבה הזו? האם ואיך נוכל להעצים אותה? האם נוכל להגביר אותה אפילו עוד? ועוד?
להיות בהוויית החסד ובחמלה כלפי עצמי, לקבל. לעטוף, לחבק, להרגיע. באיזו צורה אני מבטא/ת חסד עבור עצמי?
אהבת האהבה, היא אהבה ללא תנאי גם לבריאה עצמה, כולה - לכל אשר נברא. זה לאהוב את היתוש, הנחש, האריה, השועל והדולפין.. גם את הנמלים באשר הן. את הצמחים, את הדוממים, ובני אדם - כל יציר נברא! זו גם אהבה לכל קשת הרגשות שאנחנו בגוף אנוש חווים ומרגישים. זו גם אהבה לכל החלקים אשר בתוכי, לחלק הטיפש, לחלק המאכזב, לחלק שקשה לו, לחלק האיטי יותר, לחלק ששם לי מקלות בגלגלים.. וכו' - זה אומר לאהוב את *כל* החלקים שבי, לאסוף את כל הבנים האבודים חזרה הביתה, *לקבל אותם!* לרחוץ אותם, לחבק אותם, להאכיל אותם, להכיל אותם - לתת לכולם מקום, לתת לכולם בית, לתת לכולם אהבה ולהאיר את כולם.
היכולת לאהוב כך, גם נובעת מתוך יכולת הכלי שלי לקבל את כל הקיים, את כל ה-ישנו ואת כל הנעדר שהינו נעדר - אבל עוד נגיע לזה.
באהבה 💛
