ספרנו אתמול בערב: 5.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם), אהבה, נתינה, חסד.
הוד שבחסד.
הודייה שבתוך האהבה. להכיר ולהוקיר תודה.
הודייה על כל הברכות והשיעורים שלנו,
על מה שנתברכתי בו, על מה שניתן לי, על מה/מי שמרפאים בתוכי, על הנתינה הזו, שניתנת בצורה טיבעית כל הזמן, ובשפע, מאת היקום והבורא, רק צריך לדעת לראות. להודות על גילוי האמת בפנינו, על מה שאנחנו מצליחים לראות ולהיות מודעים לו, על שגילה עינינו: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, יח) - תגלה לי, העולם הוא הֶעֶלֶם של דברים "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים." ולכן כשמגלים את עיניי, כשמתגלה הבינה (מ-ג' עליונות), נגלים לי האורות ובתוכם כל צינורות האהבה ואז גם הלב מתרחב עוד ועוד - ואנו מבינים את הנתינה: נתן לי פה ומשיש לי פה, הכיצד לא אודה לו בפי?, נתן לי לב כדי להרגיש בו, הכיצד לא ארגיש אותו בתוכי? נתן לי גוף כדי לשכון בו והכיצד לא אעשה למקום מקום? הוא שם עצמו בתוכי, נתן לי ממנו, הכיצד לא אשים אותי בתוכו ואתן לו ממני? כך הקבלה היא נתינה שהיא קבלה שהיא נתינה...
כשאנחנו מודים על משהו, אנחנו מאפשרים לעוד משהו מלבדנו להיכנס (כמו לעשות מקום בארון לבן הזוג). יש בכך משום צמצום העצמי ומתוקף כך גם ענווה. להיות מסוגל להודות על הקיים, זה גם להצליח לראות מה קיים, לראות את הערך שבכך, כדי להוליד תודה מתוכנו. היכולת להודות על דבר, מאפשר הווית - יש עוד מלבדי. ככל שאנו מודים יותר, אנחנו נעשים יותר מודעים לשפע שיש לנו, ומתוקף חוק יקום: חוק המשיכה, נמשך עוד ועוד שפע, כי אנחנו בתודעת הבריאה ה-"יש".
הוד-דוה (ההופכי מאפשר ללמוד על מהות) אם לא נדע להודות… נהיה מבוצרים בעצמנו, לא נוכל לנוע, יהיה ניתוק, וניתוק משמעו העדר קיום, דווי. ספירה זו של ההוד שבחסד, נמשכת אף היא מקודמתה: נצח שבחסד - אפשר להיות בתוך תודעת הנצח באמצעות הכרת התודה (היא שעוזרת לנו לשמור את הנצחיות).
מזה אומר הכרת תודה?
זה אומר להכיר את התודה, להכיר פנים אל פנים, להכיר את האיכויות שיש בה, את הגוונים מהם היא עשויה, לזהות ולהרגיש אותה בגופים. ולהוקיר תודה - להרגיש עד כמה התודה וההודייה יקרות (יקר זה אור וערך).
הוד, זה גם להיות בהודייה וגם בהודאה (וידוי). זה להיות בגילוי לב של האמת (תפארת, יעקוב), כשמגלים את הלב, קורים שם דברים מופלאים... נוצר חיבור, התמזגות (כשאחד מוזג את עצמו אל תוך האחר ולהפך - כל אחד שומר על עצמותו ובכל זאת מתחברים ולכן מתרחבים).
היכן אני בתודעת "מגיע לי" ופחות בתודעת הכרת תודה?
על מה אני מודה "מודה אני" ?
על מה אני לא מודה?? כפי שהלכנו עם הנר ואספנו 10 שיירי חמץ, היום נמצא את הדברים עליהם אנחנו לא מודים, ועליהם - נודה ונתוודה בגילוי לב.
האם אפשרי עבורי להודות גם על מה שנראה על פניו שאינו לטובתי?
האם אפשרי עבורי להודות על נוכחות של אנשים שמעצבנים אותי/מאתגרים אותי/מכעיסים אותי/מוציאים אותי מעצמי/מדעתי/ אנשים שפגעו בי?
מה הנוכחות של כל אלו ודומיהם, משרתת בחיי?
האם אפשרי עבורי להודות על כל האין בחיי?
האם יש בי אמונה שלמה כי כל הנעשה בחיי נעשה מתוך שפע וטוב בסדר אלוהי מופתי?
(האם אוכל להרפות אל תוך הידיעה הזו ולהיות בקבלה של ה"יש" וה"אין" כפי שהם כרגע?)
מהם הדברים עליהם אני מודה לעצמי? (על מה לא הודיתי לי עד כה?)
מהם הדברים עליהם אני מודה להוריי? (על מה לא הודיתי להוריי עד כה?)
מהם הדברים עליהם אני מודה לילדיי? (על מה לא הודיתי לילדיי עד כה?)
מהם הדברים עליהם אני מודה לבני הזוג (שהיו, שנוכחים, שיהיו)?
ועל מה עוד לא הודיתי לבני זוגי עד כה?
מהם הדברים עליהם אני מודה לאנשים שמקיפים אותי במעגלים השונים?
מהם הדברים עליהם אני מודה למדינה בה אני חי/ה?
מהם הדברים עליהם אני מודה לאבותיי?
על מה אני מודה לחיות סביבי ובעולם? (על מה לא הודיתי להם עד כה?)
לצמחים ולעצים ולפרחים שאני רואה, משתמש?
לשולחן שאני עובד/אוכל עליו, לרכב שאני נוהג בו, למיטה שמכילה את שנתי, לדלת שמאפשרת לי להיכנס ולצאת?
מה לגבי כל החושים שלי? היכולות? המתנות? השיעורים?
האם אני מרגיש/ה את אהבה ללא תנאי שמפחיה בי רוח חיים בכל נשימה ונשימה?
האם אני יכול/ה להודות על כך, בכל נשימה ונשימה ולהמשיך לנשום בנתינה?
האם אני רואה את מעגל חיי הנשימה (האור לצמחים, חמצן לאדם פחמן לצמחים) כך שהנתינה היא קבלה שהיא נתינה שהיא קבלה... ?
הכירו את התודה שלכם היום והוקירוה.
למדו לזהות את השורש שלה, שנובע מתוך הלב ומתוך האהבה, מאין היא יוצאת בגוף כעת?
ישנה הדרת כבוד בפניי הענווה הזו, שהכרת התודה מתוך אהבה מביאה לחיינו, הוד מלכותי מלא ענווה.
המשלים לשלם:
הוד שבחסד - ההודייה וההודאה שבאהבה ובנתינה.
חסד שבהוד - האהבה והנתינה שבהודייה ובהודאה.
תודה שאתם כאן,
שקראתם,
שהקדשתם זמן לשאלות, שהתבוננתם בהן.
באהבה,
