💙
9 גבורה שבגבורה
ספרנו אתמול בערב: 9.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל. גבולות, דין/פחד, התגברות, בקרה, ראייה, יראה.
ספירה שבתוך עצמה היא אינטנסיבית יותר, עמוקה, מאתגרת ואינטימית יותר, נפגשים עם לב ליבם של הדברים פנים אל פנים, המהות שבמהות. המשימות העיקריות הן להתגבר על היצר, על הקנאה (במה שיש לאחר), התאווה (לאוכל, סקס, רעלים) והגאווה (האגו, טובת עצמי בלבד, כעס, חוסר סבלנות), והעצבות.
בואו נכנה את הגבולות: מרחב אישי.
בואו ננסה להגדיר היום את המרחב האישי שנוח לנו בו, להנהיג את עצמנו מתוך אהבה ללא תנאי, מתוך חיבור פנימי לעצמנו, בזוגיות שלנו וביחסינו עם אחרים, בואו נלמד היום, איך הכי נכון ותומך לנו, נגדיר יחסים, איך נרצה אותם, מה מתרחש בהם וכמה.
מהו הגבול של הגבול?
זה המקום בו הגבול נגמר ומתחיל אין גבול. המקום בו מפסיקים לשים גבולות כי אין בהם צורך יותר. המקום בו מפעילים יכולות כמו חסד וחמלה שמרככות את הדין, משטיחות את הגבול ומרגיעות את הפחד, ומניחים לחוק היבש, מניחים לחומרה או לחילופין - עוצרים בצורה חד משמעית. למעשה זה הקצה של הקצה.
איכותו של אברהם (חסד) הוא למשוך מים עליונים לתחתונים (להתגשם), אברהם חפר בארות (7 בארות, לכן זה "באר שבע" ש-יבשו). איכותו של יצחק, שנולד מתוך הצחוק, נולד מתוך הבלתי אפשרי, ושהציב לאברהם (חסד) גבול בעקידה (יצחק). גם יצחק חפר בארות, והבארות שלו היו מלאי מים מאחר והאיכות של יצחק, היא להעלות מים תחתונים לעליונים.
הצחוק עולה ומעלה, הוא המפרק של הפחד אולי הטוב ביותר, הוא ממיס ומעלים את העצבות, או את הרגשות הכבדים שנוטים לשקוע = מים כבדים, הוא מעלה אותם, מכניס אויר, ולכן מצליח להקליל את הכל והקול.
אני מזמינה אותנו היום להתבונן בצחוק, כן, בגבורה שבגבורה - אני מבקשת שנתבונן בצחוק,
נזהה את המצבים האלו שהדמעות הופכות לצחוק מתגלגל, היכולת הזו שלנו לצחוק על עצמנו ובאמצעותו לשחרר משקעי כובד. אני מזמינה אותנו לגלות מה מצחיק אותנו, באמת - מעומק הבטן, ממש להרגיש את הצחוק עולה, מעומק הבטן דרך הסרעפת לושט, ולחלל הפה כולו, ולחיוך, מהצחוק הזה שמסוגל להזיל לנו דמעות.
חישבו על סיטואציות בחיים בהם לא הצלחתם להפסיק לצחוק.. שתפו, מה קורע אתכם מצחוק!
עשו ניסוי עם עצמכם, התחילו לצחוק בצורה מאולצת, ואל תפסיקו עד שיבקע מעומק הבטן שלנו צחוק אמת מתגלגל.
הבה נעלה את יצחק מתחתונים, לעליונים.
הבה נגביר את הצחוק בעולם.
בנימה אישית:
אמא שלי היתה ילדה שובבה מאוד וכריזמטית.
אחד התחביבים שלה, היה לשבת בקצה הכיתה, ולהתחיל באמצע השיעור, בגיחוך קל, שהפך לגיחוך יותר מצחיק שהפך את כל הכיתה והמורה למודבקים במחלת צחוק מדבקת שסוחפת ולא ניתן לעמוד בפניה. המצחיק הוא, שהצחוק עצמו - מצחיק!
להיום,
אני מברכת אותנו בצחוק הזה, שמשיב את נשמתנו לגופנו.
באהבה,
💙