🧡
12 הוד שבגבורה
ספרנו אתמול בערב: 12.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל. גבולות, מרחב אישי, דין/פחד, התגברות על יצר/קושי, הגברת היכולת להכיל, הגברת החמלה, בקרה מתוך ראייה ואור, יראה, ניצחון (ניצוח) הנהגתי.
זוהי הכרת התודה מתוך גילוי הלב והודאה באנוש שאנחנו, במגבלות, בגבולות, בחסמים ובהתנגדויות הפנימיות שקיימים בנו. כשאנחנו מגלים את הלב, בווידוי שגם מוודא את רמת המודעות שלנו לדברים, אנחנו בהכרת תודה וכבוד לבריאה שבראנו קודם, למי שהיינו קודם, ומתוך כך אנחנו מתגברים (מכילים ומתפתחים מתוך רצון לשפר באמת) על הדבר ונמצאים בהכרת תודה על הגבולות שהיו והצטרכנו. כשאנחנו בהכרת תודה, זו גם הבנה שיש עוד מלבדי, זוהי הענווה, להכיר בכך שלפעמים יש צורך בגבולות זמניים תומכים, שזה חלק האנוש, הכרה בו, והכלה חומלת שלו. ישנה ענווה רבה מאוד כשאנחנו מתוודים על דבר בגילוי לב ומודים על השיעור, זה מאפשר לנו את הראייה וממנה נולדת הבינה וממנה היכולת לשנות ולעשות דברים אחרת. הכרת התודה היא כי זה לא מובן מאליו יכולת ההתגברות שלנו, וההגברה.
את הטקסט הזה כתבתי פעמיים, פעם אחת מושלמת שאבדה ונמחקה, ואת הנוכחית שאתם קוראים (אולי יותר מדוייקת), והתבעסתי מאוד מאוד, ואז הבנתי בגופי בתוכי את שיעור הענווה, דבר אינו שלי 🙏 ואני אעשה אותו שוב ושוב ושוב בדבקות, עד שיטמע.
תקשיבו לקול שלכם בספירה מידי יום, תראו אם יש הבדלים בקול. ההתמדה מתוך הקושי ומתוך שלא נוותר לעצמנו, ומתוך הביחד, ומתוך התמיכה של כל הספירות אחת בשנייה... (שימו לב שהספירות נותנות ידיים, ליום האתמול וליום המחר) - אפשרי להתגבר ולהגביר חמלה לעצמנו במיוחד בזמנים הקשים ביותר, במיוחד, ב-קשה מנשוא, במיוחד, כשמגיעים מים עד נפש... ושם, בחשוך ביותר, בנורא ביותר, בקשה ביותר, היכן ש-בלתי אפשרי יותר - שם - להודות.. להודות על החלק אנוש שאני ואז - לגלוש על הגלים... (גלי הרגשות וכו') במקום לטבוע בהם, מה שאני מכנה "לרכב על הגל" (או לרכב על הכוכב - לאסטרולוגיה).
בשנה זו, ביום זה, אני מוצאת עצמי מודה על הענווה.
כשאנחנו מצליחים להתגבר קורה לנו משהו גדול בתוכנו שממנו נולד מעטה של הוד סביבנו, בהילה, תדר ההודייה שנובעת מתוך החשיכה והקושי וחוסר האונים - הופך לזוהר מאוד, וכמה מפתיע, יש בכוחו להאיר את החשיכה ולהקליל את הקושי ולהפוך את חוסר האונים, ל-אונים (און).
כשאנחנו מודים על ה"יש", מתוקף חוק המראות, מתמגנט אלינו יותר "יש", יש לזכור כי אנחנו בעולם של "יש" שאין בו "אין" (כשאנחנו בחוסר וב"אין" אנחנו ממגנטים עוד ממנו) ועל כן, חשיבות רבה עד מאוד יש להודייה על היש: "הודו ל-ה' כי טוב, לעולם חסדו". לעולם = לתמיד = התמד.
התגברות, היא עליית המדרגה עצמה. המדרגות (כל המדרגות שבעולם), עשויות מחומר ואיכות הגבורה. ואלו הן "המעלות הטובות למקום עלינו". מעלות הבורא לאחדות.
אני מזמינה אותנו היום, להתבונן בכברת הדרך שעשינו עד כה (אנחנו כבר ביום ה- 12 לספירה - כבר צברנו גובה של קומה וחצי!), לזהות היכן הצלחנו להתגבר, והיכן אנחנו בשלבים ובתהליך - ולתת לעצמנו יד, לחלקים שהם בדרך ויותר קשה להם לעלות - בדיוק כפי שהיינו נותנים יד לאהוב/ה, במסע מדברי בין הרים ובין סלעים. נושיט יד 👋🏻 (בין אם לעזרה או להיעזר) 🤝🏻. אני מזמינה אותנו לזהות היום את המקומות בהם אנחנו המשפיעים, ולעזור לעצמינו במקומות בהם אנחנו מושפעים.
לזהות את ה"יש" ולהגביר את ההודייה מעומק הלב על כך.
אהרון שביצחק ויצחק שבאהרון (עם כל הרצינות, יש שם צחוק בתוך הכהונה, וכהונה בתוך הצחוק, זה השעשוע שהנשמה שלנו מכירה, כי זו הוויתה).
גם ההוד וגם הגבורה, הם צד שמאל. שבוע הגבורה הוא שבוע שעלול להיות קצת קשה, ובשבוע הבא הדברים יתאזנו ויתרככו עם התפארת - אז לא לדאוג ולהמשיך להתמיד (שלמדנו אתמול) - להתגבר על שבוע הגבורה מאפשר לנו את עבודת הגבורה עצמה, ולכן גם ריפוי גדול, שתוצאתו היא למצוא את היהלומים שבתוכינו, את המתנות האישיות שמחכות לכל אחד מאיתנו אי שם בפנים, מעבר להרי החושך.
השלמות והשלם:
הוד שבגבורה - הכרת התודה והענווה מתוך הכרה בגבולות האנוש, מתוך יכולת ההתגברות וההגברה.
הגבורה שבהוד - ההתגברות וההגברה שמאפשרות עוד גילוי הלב, הודייה וענווה.
באהבה,