ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גחליליות

אור קטן מפר עלטה גדולה
mayimine gmail.com
לפני שנה. 17 במאי 2022 בשעה 5:46


26 הוד שבנצח

ספרנו אתמול בערב: 26
הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.
ניצחיות (למשל התורה, השפעה ארוכת טווח), האינסוף, התמדה, סבלנות, ניצחון, ניצוח, חיבור המציאות לניצחי, השפעה כלפי מעלה (לאינסוף).

הכרת התודה התמידית על הוויית האינסוף שאנחנו, חוצת זמנים, מרחבים וגילגולים - ובוראת.
יש משהו מאוד מעניין בסוף ובאינסוף ובעבודה שלהם ביחד, כך שבמובן מסוים, אנחנו גם וגם: גם סופיים (בחלק האנוש שאנחנו) וגם אינסופיים (בחלק הנשמה שאנחנו). היום זה אף יותר מתחבר, כלומר יותר אינסוף נכנס בתוך הסוף (יותר נשמה באנוש), שעל פניו זה נראה אבסורד..

הכרת התודה עולה הרבה פעמים מתוך ההתפעמות, מתוך הפלא והמופלא, וזה קורה כשאנחנו מגלים את מה שעל פניו נראה כ-יוצא מגדר הטבע, אבל באותה נשימה, הוא גם הטבע עצמו. הטבע הניצחי מסוגל בהתפתחות וככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו מגלים יותר ויותר חוקים סותרים שמתקיימים בטיבעיות בטבע. ליוצא מגדר הטבע, אנחנו קוראים "נס", אבל זה רק כי טרם הכרנו את החוקים שמפעילים אותו - שהם טיבעיים לחלוטין :- ) ומנגנון זה כשלעצמו, הוא מופלא.

כשאדם מכיר תודה, הוא מכיר בכך שיש עוד מלבדו (זוהי הענווה), הוא לא היחידי בעולם ויש בורא לעולם שאין מלבדו. כלומר, הכל הוא הבורא.

המשימה להיום למי שיבחר בכך, היא לזהות את הדברים שאנחנו תמיד בהכרת תודה עליהם - הדבר הזה שלא השתנה למרות שהכל משתנה כל הזמן ולשאול עצמנו האם יש עוד דברים חדשים או ישנים, שנרצה להיות בהכרת תודה ניצחית עליהם.

הוד שבנצח גם עוזר לנו להתגבר התנצחות ולבחור מה להנציח (הן שונות בתכלית, בנקודת המוצא).
איך? למשל בכך שאנחנו מזהים מה נרצה להנציח בעולם, או כשאנחנו מקבלים את ההתבוננות של האחר בדברים, ומודים לו על שהאיר לנו מנקודת מבטו, על השיקופים.

למתקדמים
אם מזדמנת לכם התנצחות היום, הודו עליה, הודו לצד השני, הודו לעצמכם (זיכרו כי הוד, הוא אהרון, אוהב שלום ורודף שלום) וכבדו את נקודת המבט האחרת כראויה להתקיים בעולם, ראויה שיהיה לה מקום (וכן דווקא בדבר שמתנצחים עליו - זה דבר עקרוני, חשוב, שאחרת, לא היינו מקיימים התנצחות עליו.. זה המקום הכי קשוח לתרגל בו קבלת האחר והודייה, ואם מצליחים וצולחים אותו, מגלים שם יהלומים בעבר האחר) ואז - לחזור להוויית ה-נחת.

אהרון שבמשה, ומשה שבאהרון.
הם היו אחים, ושרר ביניהם שלום שלם ומושלם, לא היתה קינאה ומשה מסר לאחיו את הכהונה (היה אמור לקבלה בעצמו, ומסרה לאהרון - לוי שהפך כהן). משה המנהיג ואהרון שדיבר עבורו והלך איתו את כל הדרך - אם תחשבו על כך, זו גדוּלה גדוֹלה, להצליח לדבר מתוך פה של מישהו אחר - איזו הקשבה והבנה צריכות להיות שם... אהבת אחים ואחדות שלמה.

השלמות שבשלם:
הוד שבנצח - התודה (הודה=תודה+וידוי, גילוי הלב והאמת) התמידית, האינסופית, הנצחית.
נצח שבהוד - האינסוף שבהכרת התודה בהתמדה אינסופית, גילוי הלב והאמת.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י