גחליליות

31 תפארת שבהוד

ספרנו אתמול בערב: 31.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.

ההרמוניה שהכרת והוקרת התודה מקיימות ביקום. כשאנחנו מביאים מודעות לדבר, רואים אותו, מרגישים אותו וממנו, ונפעמים מהפעימה שלו, מהבריאה שלו, מעצם ההוויה שלו, הכרת התודה מתרחשת כמו מעצמה והוויה זו מביאה איתה הרמוניה עילאה וזה כשלעצמו, הינו מצב של בריאה חדשה. כשאנחנו בהכרת והוקרת תודה על ה-"יש" נמשך ומתמשך "יש" נוסף וזוהי הווית השפע.

כשאין הרמוניה ואיזון, יש זליגת אנרגיה שמביאה את ההפך מה-הוד > דוה, עייפות, החיוּת יוצאת מאיתנו. כשיש בנו עייפות אנחנו צריכים לשאול את עצמינו על מה הקונפליקט וליישב אותו בשלום פנימי.
חמלה היא לראות טוב בכל אדם (כולל בנו), גם במי שעשה לנו רע. זה כשהמחשבה הראשונה שלי על אנשים היא מחשבה טובה. כשאין איזון, לאורך זמן, יש חסימה, וכשהחסימה מתמשכת לאורך זמן, זה הופך לדלקת ולמחלה בגוף הפיזי: דלקות הן הצטברויות של מים, של רגשות לא מטופלים. מים צריכים להיות בתנועה מתמדת, שאחרת: הם לא מים חיים. האש, האוויר והאדמה יכולים לעזור לנו למצוא את המידה הנכונה של המים בתוכנו, מינון ריגשי, ועלינו לדאוג לתנועה (הִשתנוּת).
אש - מאדה, מתעלת את הרגשות ליצירה, זו התמרה שלהם, וביטוי.
אוויר - נשימה, מאפס את כל המערכת ומקליל את הרגשות הכבדים, מה שאני מכנה "מים קופצים" (סודה)
אדמה - להוריד לגשמי דברים, לתת ביטוי פיזי, ליצור דבר מוחשי (כמו גם ללכת יחפים על האדמה ולשחרר לתוכה את המיותר).

אני מזמינה את מי שבוחר בכך, ללמוד לנהל את משק המים שלנו מתוך הרמוניה שבהכרת והוקרת התודה, מתוך ענווה איתנה של ידיעת עצמנו האמיתי: נעזר באש היצירה כדי לקבוע מינונים נכונים לרגשות שלנו (בעיקר אלו שבעבודה ומציפים אותנו כרגע. אש היצירה יכולה לייבש כשיש צורך בייבוש ביצות הצער של מורלה הזקנה) עד שנגיע לאיזון = הרגשה טובה ונעימה בתוכנו, שלווה, נחת, הרמוניה.
(מי שנכון לו יותר העבודה עם האוויר או האדמה או כל הביטויים כולם - מוזמנים!)

מה עושים בפועל?
לזהות מהם הרגשות הקשים שנוכחים בתוכי כעת, ולחשוב מה הייתי רוצה לצייר מהם, מה הייתי רוצה ליצור מהם.
נשחק קצת ונבדוק מתי זה יתר ומתי חסר, מתי זו הצפה ומתי אדישות, מתי יש התערבות ומתי יש הימנעות, ככה בהתמדה, בדבקות ובגבורה, עד שנמצא את המידות הנכונות.

בתום התנסות זו, נודה (הודאה) באנושיותנו, ונודה (הודייה) עליה (שאחרת, התנסות זו לא היתה אפשרית כלל).

יעקב שבאהרון ואהרון שביעקב.
"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח). זו המשימה שמשה קיבל עבור אחיו, והבגדים הם חיצוני שיכול לבגוד בפנימי, אך כשאחד הם (= מה שבפנים הוא שבחוץ), מופיעה התפארת במלוא תפארתה. זוהי תפארת הכנות של הלב, מתוכה הכהן מכהן (בגד לבגידה, לבוש לבּוּשה).
(למי שירצה להרחיב, יש לימוד גדול בנושא בגדי הכהן (אפשר לחפש בין השאר אצל יובל אשרוב). יש שם 7 פריטים, כנגד 7 ספירות, מתוארים בפירוט רב של העשייה שלהם/עבודה על המידות שמאפשרות לכהן להיות אספקלריה מאירה בשקיפות).

שלמות שבשלם:
תפארת שבהוד - ההרמוניה שבהכרת התודה והוקרתה מתוך גילוי הלב.
הוד שבתפארת - הכרת התודה והוקרתה מתוך גילוי הלב שעולה מתוך השלווה הפנימית, הנחת. וה-עדן.