30 גבורה שבהוד
ספרנו אתמול בערב: 30.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.
הגבורה שבהוד, היא הגברה של ההודייה, הגברה של אש היצירה, זו שמניעה אותנו בתשוקה ליצור, לעשות, האש שמקדמת אותנו. תהליך זה מלווה גם בשריפת כל המיותר, כל מה שצריך להגיע לכלייה, שאין לו יותר מקום בחיינו - להסכים לשחרר!. הגברת התשוקה ליצירה, נובעת מתוך הגברה של האהבה (לעצמנו, לפנימיות, לילד/ה הפנימיים), ומתוך הגברה של הכרת התודה.
המשימה להיום למי שיבחר בה, היא ללמוד את מינון האש, ומתי היא הופכת מאש יצירה לאש של כלייה. ללמוד כמה זה יותר מידי, כמה זה מעט מידי. להיות מאוד קשובים לפנימיות, מתוך קבלת עצמנו כפי שאנחנו ומתוך בעיקר הקשבה חומלת. זה צריך להיות בעיקר ביחס למערכות יחסים ש-פחות נכונות לנו, אבל גם ליחסים שלנו בנינו לבין עצמינו.
אני מבקשת להזכיר, כי יער מתברא מתוך השריפה, כך הוא מבריא עצמו. הליך השריפה, עד כמה שיכול להראות קשה אולי, עלול להכיל אלמנטים של פרידה ("וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ." ויקרא כ"ו). הליך שמתבקש לצורך הרפואה, כחלק ממחזורי הטבע.
למי שיבחר בכך, אני מציעה להיות בקבלה רגועה ושלמה גם של המתכלה, לברך על כך ולהודות (יקל את התהליך שלא יהיה קשה מידי) לאפשר ולאשר את עצמנו על המהלכים (לאשר = לתת לנו רשות בטוחה וראויה לכך, ולעשות אותנו מאושרים).
יצחק שבאהרון ואהרון שביצחק.
"בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת." (במדבר ח'). משימה זו ניתנה לאהרון, מעבר למשמעות הפיזית שלה בהדלקת המנורה, מדובר בהעלאת כל נישמות ישראל (נר = נשמה + רוח), למעשה זו הגברת המהות שאנחנו, וההתגשמות שלנו בעולם. שבעת הנרות, הם גם שבעת הספירות, שהעבודה עליהם, במינונים ודיוקים, מדליקה את המנורה כולה בתוכנו.
הקומה הרביעית בספירה מביאה איתה תנופה גדולה של עשייה, ואור וחום. השתמשו בכך בתבונה ובמינונים נכונים.
שלמות שבשלם:
גבורה שבהוד - הגבורה, וההתגברות של אש היצירה מתוך הכרת התודה, הענווה, גילוי הלב והאמת, הגברת המהות האלוהית שאנחנו.
הוד שבגבורה - הכרת התודה גם לעצמנו, הענווה, שבקביעת מרחב פעולה, כקביים, כלי עזר לתהליך בהתגברות ומתוכה בהגברת עצמנו.