29 חסד שבהוד
ספרנו אתמול בערב: 29.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, התמסרות, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.
התחלנו ספֵירה חדשה הערב, קומה חדשה, רביעית: הוד.
הוד היא ספירת הכרת והוקרת התודה על הבריאה וגם מעלות כל מופעי גילוי האמת. אמת, היא התהליך כולו בשלמותו: מ-א' עד ת' כולל מ' באמצע = א.מ.ת
כשאנחנו בהכרת תודה, עוד ועוד פנים של אמת מתגלים, כך שעבודה עם ספירת ההוד, היא עבודה על תגליות.
חסד שבהוד
האהבה והנתינה שבהודיה ובהודאה בגילוי הלב והאמת. להודות על כל הקיים ועל כל מה שאינו קיים על כל מה שטרם קיבלנו ואולי כלל לא נקבל, התמסרות ומסירות בפני הבורא (להשאיר ראוּיוּת! מתוך הכרה בידיעת מי אני).
היכולת להודות על דבר מאפשרת להכניס עוד מישהו שהוא לא אני למערכת, זו יציאה מהתפישה ש"אין עוד מלבדי" ומעבר לתפישה של "יש עוד מלבדי" ו- "אין עוד מלבדו" (בהמשך, תודעת: אני זה הוא והוא זה אני). בהתחלה של התהליך, זה לעשות מקום למקום.
ההודייה הזו, מתוך הכרת התודה (פנים אל פנים, לדעת ממה היא עשויה, מה האיכות שלה, מה המשמעות שלה), מתוך גילוי הלב, וידוי, יוצאת האמת: "אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח;" (תהילים פ"ה). אם ההתמדה (נצח) היא מנוע החיים, אז הענווה והכרת התודה והאמת (הוד) הם הדלק.
לא תמיד הודאה ב-אמת היא קלה, ונעשית מתוך פיתחון הלב.
המשימה להיום, למי שיבחר בה: להודות על דבר (בפני אדם!) מתוך עומק וגילוי הלב והאמת שבו ומתוך אהבה ללא תנאי. זה צריך להיות דבר משמעותי ועמוק שנגע בנו. זו צריכה להיות הודייה מתוך כנות שלמה ומלאה, מתוך שראינו את הנפלא, את הפלא, את המפעים מתוך פעימת הבריאה, מתוך הכרת התודה פנים אל פנים... לעצמנו, לאדם אחר, להוויה, לבריאה הכרת תודה צלולה, מתוך כל הלב. נודה כאילו זה עתה השיבו נישמתינו בנו, כאילו בדבר זה נתחיינו מחדש (=קיבלנו מחדש את חיינו). נודה בפיסקה שלמה של תודה (פיסקה, כן), נכיר את התודה שלנו מבפנים.
אהרון היה הכהן הגדול הראשון. משה היה אמור להיות הכהן, אבל הוא לא קיבל זאת כי התווכח עם הבורא שרצה לשלוח אותו לגאול את העם. משה ואהרון שניהם, היו בדרגה המתאימה לתפקיד. משה העביר לאהרון את התפקיד מתוך ענווה עמוקה, אהבה שלמה בליבו ואהרון אהב את אחיו משה אהבה שלמה. תפקידו היה להעלות את תודעת כל העם, וכמובן עבודת הקודש במקדש. הוא יכול היה להתמיר את כל החטאים של העם כי יכול היה לראות ולהכיל את כל החטאים כולם כי הוא עצמו היה צינור נקי וריק וזה איפשר לו לשחרר אותם ולאפשר לכולם לקבל אור אינסוף, חמלה ואהבה ללא תנאי. תפקידו היה להודות לאל על כל החסדים שנעשים עבור כולם ואני חושבת שבעבור זה הוא מייצג את ההוד. כמובן שגם בגדי הכהן, יראת הכבוד, ההוד עצמו שנבע מתוכו, מתוך הענווה הכנה והמלאה והיכולת להיות צינור נקי וריק מעביר אינסוף.
החסד שבהוד הן האהבה, החמלה והנתינה שיש בתוך הענווה והיכולת שלי לעשות מקום לעוד אדם, לאפשר.
אברהם שבאהרון ואהרון שבאברהם.
החיבור: אברהם, יצחק, יעקב, שבט לוי, אהרון.
שלמות שבשלם:
חסד שבהוד - האהבה והנתינה שבהכרת והוקרת התודה. ההודייה מתוך גילוי הלב והאמת שבאהבה ללא תנאי.
הוד שבחסד - הענווה והכרת התודה שבאהבה ללא תנאי, בנתינה ובחמלה.
*
י"ד באייר:
יום הילולת רבי מאיר בעל הנס,
וכן זה גם פסח שני ( = לכל מי שלא התאפשר לו להקריב את קורבן הפסח, ניתנה הזדמנות שנייה, מועד ב' - כן כן, התקדים של מועד ב', היה במדבר, אילולא היה מקריב קורבן פסח, זהו דין כרת. נהוג לקרוא את ההגדה, ולברך את הברכות ולאכול מצות).