גחליליות

47 הוד שבמלכות

ספרנו אתמול בערב: 47
הספירה לשבוע זה: מלכות (דויד המלך ורחל), איבר הרבייה הנשי.
שכינה, השפע האלוהי, פריון, כל הספירות כלולות בה לדרגת מלכות, הגשמה, מנהיגות, השפעה, השתייכות, הכלה (אור מקיף).

הכרת התודה וגילוי הלב, הודייה והודאה שבהנהגה.
כשעולה באנוש הכרת התודה בתום לבב, כמו מתוך לב של ילד, בכנות, בגילוי לב, ישנה התעלות לדרגת הנשמה, התאחדות עם הבורא ואז הכרת התודה אף מתגברת, ומגבירה את התגשמות המהות שלנו. ההנהגה מתעצמת כי יש ידיעת העצמי יותר איתנה ונוכחת ולכן מתגברת היכולת להתגבר ולכן גם להגביר (אור, אהבה ומהות).

המשימה היומית למי שיבחר בה:
להתבונן מתי ההנהגה שלנו היא מתוך קורבנות ומתי מתוך ענווה ואיפשוּר. מתי אנחנו מוסרים נפשנו וזה בא על חשבוננו ומתי זה מתוך התמסרות שמעצימה אותנו. האבחנה בין קורבנות לבין מסירות והתמסרות, חשובה היא עד מאוד. הקורבנות מייצרת חוסר, ניצול, נתינה שאינה נכונה כי אינה מיושרת עם הבריאה, לעומת התמסרות מתוך בינה וקבלה, הבנת האיזונים בעולם, מתוך העצמת ההוויה, המהות הנישמתית שלנו. כשהפעולות הן מתוך התמסרות עם הבריאה עצמה, זה מייצר מילוי, הנכחה, הגברה והעצמה נכונה, הרחבת הכלי להכיל.
נתבונן היום היכן אנחנו בקורבנות והיכן בהתמסרות, מתי אנו מחסירים מעצמנו, והיכן אנחנו ממלאים מהלב את מהותנו מתוך ענווה וסינכרון עם הבריאה Aligned ("הישר בעיניו תעשה").
אנו בהוויה מלאה כשאנחנו מתמסרים ומוסרים מתוך ידיעה מלאה ונוכחת ב"הינני", מתוך ענווה, כשאנחנו הופכים לצינור שמעביר שפע. עוזר לזה, כשאנחנו מורידים החסמים וההתנגדויות שלנו לקבל דברים כפי שהם, שזה הכי מדויק כפי שזה כרגע, תמיד. כאשר מורידים את השאלות מהשכל אל הלב, ובוחנים את הדברים בלב, כי הלב לעולם לא ישקר לנו, השכל כן (במניפולציות מתוחכמות עד מאוד).

אהרון שבדויד ורחל ודויד ורחל שבאהרון.
אהרון ורחל קיבלו על עצמם את טובת האחר מתוך ענווה והתמסרות, מתוך הלב, מתוך הגשמת מהותם, לא מתוך קורבנות. נקודת מוצא זו, היא שאיפשרה לאהרון להעלות את כל חטאי ישראל ולהתמיר אותם, היא זו שמאפשרת לרחל לחמול על כל בניה עד עצם היום הזה. דויד היה בהתמסרות נפש לבורא, מלכותו היתה מתוך שהיה עבד ה', מסור ומתמסר, לא בהתנגדות למציאות ולכן גם מתוך ענווה, והודיה על הקיים והלא קיים, שהיא מידת היום. הבחירה הזו מתרחשת בכל רגע ובכל עיניין מחדש, היא הבנה, ונוכחות מלאה במהות הרגע הזה והחוויה המתקיימת בו, להיות בקבלה ובשיוויון הנפש לכל (גם אם אין אנו מודעים להיותה חופשית, כך היא).

השלמות שבשלם:
הוד שבמלכות - הודייה (על החלק הנישמתי) והודאה (בחלק האנושי) שבהנהגה.
מלכות שבהוד - ההנהגה שבהודייה (על החלק הנישמתי) וההודאה (בחלק האנושי).
התמסרות ברוחב לב להנהגה והנהגת ההתמסרות.

באהבה,