היקום עומד בכל רגע ורגע, כמרחב שמאפשר לנו להיות אנחנו,
וכשנעתקת הנשימה - אלו הם רגעי ההתגלות העמוקים ביותר והם לאו דווקא פיזיים -
הם המקומות בהם אנחנו פוגשים את האור והאהבה הייחודיים שאנחנו.
הם הרגעים בהם אנחנו מתמלאים בהוויית עצמנו (אותו אור ואותה אהבה ייחודיים וחד פעמיים) במלוא הכלי שיש לנו להכיל, עד תום, ואף יותר,
כדי שנלמד להרחיב ולהגדיל את הכלי - וזה לא פיזי בכלל (אם כי זה מחלחל לפיזיות).. וזה לא חודר בכלל (אם כי זה הכי עמוק שיש) וזה מתרחש בשיוויון מלא והרמוני.
נרגיש את זה כשנתעל ונעלה את התשוקה המופלאה בגופינו, מעלה, אל תוך שאר מרכזי האנרגיה שלנו (צ'אקרות).
אומרים שמעל כל צמח עומד המלאך שלו ו"מכה" בו ואומר לו: גדל, גדל גדל...
גדל/י !
עד שזה יצא מגבולות גופך הפיזי :- )
ואז - להכיל ולהתרחב, לדחוף את הגבולות למַרחֶב מרחב רחב!
(כנראה כתבתי את זה לפני 5 חודשים, כך אומרת הטיוטא. איזה מוזר לקרוא את זה, כאילו מישהו אחר כתב...)
