הבטחתי שאכתוב.. אז.. הנה אני כותבת, מצוות עשה.
מה אתם יודעים על קליפת השום?
(יהיה נחמד מצידכם עבור עצמכם שתעצרו כאן ותחשבו, מה ככ מיוחד בה, ותמצאו את התשובה שלכם... לפני שתמשיכו לתשובה שלי).
לפי האקדמיה ללשון העברית, כקליפת השום משמעו "משל לדבר חסַר ערך" האמנם כך?
בסדר טו בשבט למדנו שישנם פירות שאוכלים רק את החוץ שלהם וזורעים את הבפנים,
ישנם פירות שאוכלים את הפנים שלהם וזורקים את החוץ,
וישנם פירות שאוכלים את כולם, החוץ והפנים.
במקרה של השום (ירקות ושורשים לצורך העיניין, יהיו "פרי בטן האדמה"), אנחנו ממהרים לסלק את קליפתו כדי לקבל את תוכו. התוך הוא האוצר הגדול, וכמה יפה הוא הטבע, משום שאוצר גדול הוא השום (הסגול הישראלי אף יותר מאחר), האין זאת מוזר שקליפתו היא כזו, כפי שהיא?
כולם מכירים אותה, דקה כזו, עפה באויר, מיותרת כל כך..
אז זהו .. שלא :- )
זו הקליפה של השום, הספציפית הזו, שמצליחה לשמור את השום בצורה המשמרת ביותר כיאה לאוצר שהוא. אלו שכבות של קליפות, צמודות מאוד לאוצר עצמו, דקות ככ, כמעט בוואקום, קליפה שיצר הטבע, כדי לאצור אוצרותיו. זו הקליפה העמידה ביותר, החזקה ביותר, ההרמטית ביותר.. הריקבון מגיע מתאים פגומים שנפגעו, ו"קליפת השום" שנראית לנו ככ מיותרת, נעשתה במלאכת חכמה ותבונה רבה.
כשאני מקלפת את השום, אני נזכרת שקניתי אותו לפני כמעט שנה (הזמן הנכון לקנות שום סגול ישראלי טרי, הוא סביב הפסח), וקניתי כמות שתספיק לי לשנה (צרור מלא אדמה), עד הפסע הבא.. וככה כל פעם שהצטרכתי שן, התבוננתי והסתכלתי והזכרתי לעצמי שהוא נקנה מזמן, ועמד בחוץ, וכל הקיץ הישראלי עבר עליו וכל החורף הישראלי (כמעט) עבר עליו, וכפי שהינכם יודעים, פה הכל תמיד בקיצוניות על הקצוות.. והנה לפתע, הוא החל להוציא ניצנים, גם כשהוא לא מחובר לאדמה, הוא יודע בתוך תוכו, מתי זה הזמן הנכון... כי הזמן הנכון, הוא גם הזמן הישר, ולכן הוא נכון והוא מגיע, אך ורק ברגע שהדבר באמת שלם ומוכן, כי כבר ראינו מה קורה כשאוכלים פרי דעת בטרם עת שלא בעיתו... וגם - כי הכל תמיד מחובר, והכל תמיד שלם, גם כשאין אנו רואים זאת בעיניים האנושיות שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים את קליפת השום, הכירו תודה למלאכת הבריאה, כי הדבר נעשה בחכמת אינסוף, ואין דבר יקר יותר מקליפת השום, שאילולא הקליפה, לא היה שום.. שום דבר.