בקצרה:
החג מאפשר לקבל, ובין החגים מאפשר לדייק את הצורה.
שמיני עצרת = הדינים נעצרים, והשמחה נאצרת,
ואז: הגשמה.
באריכות:
אור אינסוף, אהבה ללא תנאי, נמצאים ונוכחים תמיד ועם זאת, בחג, יש איפשור לקבל אור מיוחד, החג פותח חלון/דלת לאיפשור להתרחש, וכמידת הדיוק הפנימי שלנו, כן היכולת לקבל.
הזמנים שבין החגים, מאפשרים לנו לעשות את עבודת הדיוק, כך כשהחג מגיע, אנו בהתיישרות ומוכנים (עומדים ישר ונכון).
אנו בשליש האחרון, שלאחריו, דברים ירדו להגשמה ולעולם העשייה:
סוכות לפנינו (מה מסוכך עליי? מה מסיח אותי?), ואז שמיני עצרת (הדינים נעצרים, והשמחה נאצרת) ביחד עם שמחת תורה (ייחוד, התייחדות והתאחדות - עם מה/מי אני מתאחד? מה ייחודי?) ואז, הגשמה.
שמיני עצרת הוא יום החתונה: חיבור בין עליונים לתחתונים, רוח וחומר, זיכרי וניקבי - לכדי מבנה שלם ככל שנסכים להכיל בנו בשלמות.
אנו על דיוקים אחרונים של הצורה להגשמה, הזדמנות יקרה מפז
שתתחדש עלינו ובנו תודעה שלמה ומלאה!