מה רודף אחרינו?
אנחנו בתקופה שהכל קורה במהירות האור, ולעומת זאת, יש דברים שביחס למהירות האור, נראים.. תקועים.
איך חיים ככה?
איך מכילים את כל המהירויות בתוכינו בו זמנית?
מה בכלל עושים עם זה?
ככל שאנו מתקדמים, אנחנו לומדים עד כמה אנחנו לא יודעים.
ככל שאנו מתקדמים, מוּסַרים יותר ויותר מסכים וחציצות, ויותר יוצא לאור.
אומרים שגאולת אחרית הימים, תהיה גאולת אור האהבה שבדעת.
הגופים שלנו מכילים הרבה יותר מידע בתוכם, וככל שההפרדות נושרות, ודברים מתאחדים, הכלי שלנו להכלה, גדל.
הכל נחווה בו זמנית. כל הזמנים מתכנסים לזמן אחד, כל ההיסטוריה מתכנסת לרגע אחד, והוא הרגע הנוכחי, והנוכחי, והנוכחי!
פעם, היינו מסתכלים מאיתנו החוצה, אח"כ היינו מסתכלים פנימה, מתבוננים בעצמנו בעיניים פנימיות, והיום - כל העיניים רואות.
הפנים והחוץ מתאחדים. הפה והלב מתאחדים. אנשים מתאחדים... "על איזו אחדות את מדברת, הכל בנפרדות קיצונית!" זה נכון, וגם זה נכון. איכשהו, זו אותה תנועה בדיוק, הנפרדות עושה אחדות ודבקות ככל שהיא יותר קיצונית.
אומרים, שאישה מתחברת עם גבר, מתוך קירבה, מגע, רגשות, וגבר מתחבר לאישה מתוך המרחק והגעגוע.
אז קרוב ורחוק ביחד
התכנסות
ו.. התפשטות.
המלבושים יורדים, אין יותר מה להסתיר.
עבודה פנימית, עבודה ריגשית.
מה משמח אותי?
מה מחייך אותי באמת, מהלב?
מה שלום הלב שלי?
את מי חיבקתי לאחרונה?
מי חיבק אותי?
לאט, כמעט הפכה למילת גנאי.. מחוץ לזרם החיים.
אלא שהחיים נמצאים בדיוק שם.. ברווח בין נשימה לנשימה.
ברווח יש רווחה.
כשהייתי ילדה, אהבתי מאוד להסתכל על החיים הזעירים, לראות לאן הנמלה תלך ומה היא תעשה ואיך העלה בנוי, ואיך הוורידים שלו הולכים. לראות איזה חיות לא ראיתי כשהסתכלתי על כל השדא... כשמתקרבים, רואים יותר. גם כשמתרחקים - רואים יותר. החכמה היא, לבחור לראות.
הלאט,
תמיד חירמן אותי יותר מהמהר : )
ככל שהיה יותר לאט, היה לי איפשור לספוג לתוכי יותר, יותר ממגוון כל הרגשות כולם, וכל ההתענגות עצמה, הכל הרגיש.. יותר.
העדין ביותר היה המרטיט ביותר.
ככה זה..
א.ה.ב.ה.
