ביום חמישי יצאנו למסעדה עם ההורים שלי. להודות להם, ויש לנו הרבה על מה.
אכלנו בשר משובח והרבה, ויצאנו מדושנים ומבושמים.
הם נסעו לביתם ואנחנו התיישבנו לסיגריה בכיכר רבין. מעשנים אל תוך הלילה ומביטים אחד אל השני. ניתן היה לשמוע את מחשבות הזימה שחלפו בראשנו למרחוק.
אני מחייך אליה : "ניסע למועדון?"
היא מחייכת חזרה...
נסענו הביתה!
בדרך אני שולח יד אל בין רגליה, ממזמז. ברור לי שהערב הוא אחד מהערבים הוניליים האלה, שמותר לי לעשות מה שאני רוצה העיקר שהיא תתענג. היא עוצמת עיניים ומתמכרת, אני עושה מאמצים רבים להתרכז בנהיגה.
מחפש נואשות מקום לעצור בצד, הכביש מהיר וסואן מדי, אנחנו ממשיכים.
מגיעים הביתה.
אני מקפיץ את הביביסיטר הביתה, מרגיש איך כל גופי בוער.
חוזר הביתה.
אנחנו מתפוצצים אחד על השני. בלי משחקים, בלי השפלות, בלי כאב.
סקס נטו, אגריסיבי, מלא, אוהב.
כך צריך להתחיל את סוף השבוע...
מצד שני, בשאר סוף השבוע היינו חולים שנינו, אני עם דלקת בגרון והיא עם הרעלת כיבה 😄
והיום זה היום האחרון של הטור. היום האחרון של לאנס.
מחר הוא פורש ומשאיר אחריו שיא שכנראה לא ישבר לעולם - 7 פעמים ברציפות אלוף הטור דה פראנס. גם לאלו שלא מבינים כלום באופניים ושזה לא מעניין להם את קצה קצהו של הפופיק שווה לעצור לרגע ולהצדיע לאיש. לקרוא ולהבין מה הוא עשה. לנסות לדמיין איך אדם אחד מסוגל להוציא מעצמו כאלו כוחות. בארה"ב לאנס הוא הרבה יותר מספורטאי מצטיין, הוא סמל. סמל לכוחות נפשיים אדירים, סמל לנצחון הרוח, סמל לפנימיות אדירה. ההערצה הזו היא לא לחינם, היא מוצדקת.
הנה שני מקורות (וכמובן שישנם עוד המון) כדי ללמוד קצת על האיש:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%A1_%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%92
http://www.tapuz.co.il/bike/artinfo.asp?CID=46&SID=12&InfoID=94
הצדיעו נא
לפני 19 שנים. 24 ביולי 2005 בשעה 6:41