למה זה טוב בעצם הבלוג הזה?
גם ככה את הדיאלוגים האמיתיים אני מנהל עם עצמי ולא עם אף אחד אחר.
כשחשפתי כאן יותר מדי הרגשתי שזו טעות (וגם ננזפתי ע"י אחרים על כך).
קהל יש לי מספיק במקומות אחרים.
אז מה אני צריך את זה?
בעצם...
כשחושבים על זה...
כמעט אף אחד לא קורא את הבלוג שלי.
אלו שכן קוראים בחלקם הגדול כבר די מכירים אותי.
מה שאומר ש....
אמממממ...
מה זה בעצם אומר?
אולי אני צריך לעשות בלוג של שטויות. כל הטמטום שנוטה לחלוף אצלי במוח ואין לי מה לעשות איתו. כל הרעיונות שאני לא מפתח לשום מקום כמו למשל הכיסא בטיחות לכלבים שאחרי שאני המצאתי אותו ולא עשיתי עם זה כלום אז יום אחד גיליתי שBMW עשו כזה וביום שהכלב שלכם יפול מהחלון בנסיעה או יהרג בתאונה אז תבינו למה צריך כזה דבר. או הלהיט החדש שלי שזה רצפה שמנקה את עצמה. כן! כן! זה אפילו לא כזה מסובך טכנולוגית כמו שזה נשמע, יש לי את זה פתור לגמרי. טוב, כמעט פתור לגמרי. בכל מקרה זה יכול לשים קץ לעניין שטיפת הרצפה לנצח ואני חושב שהרבה אנשים ישמחו לכזה דבר. בגדול זה עובד על בלטות דו צדדיות שמתהפכות ויותר מזה אני לא מוכן לגלות כרגע. יזמים עשירים מוזמנים לפנות אלי בפרטי. בעצם, עדיף שלא תפנו אלי בפרטי כי אני אהיה עסוק בטח בתכנון הפרויקט הבא שלי שעליו אני מסרב לדבר כרגע. טוב, שברתם אותי, זה נקרא פיל בחנות חרסינה. אתה נכנס לחנות גדולה, מקבל אלה ותמורת סכום כסף נאה יכול לשבור כל מה שבא לך בחנות. נכון גדול? יש לי עוד המון כאלה.
העניין הוא שלא נראה לי שבשביל זה אני צריך להחזיק בלוג.
אז למה אני צריך בלוג?
ברגעי האמת בהם אני צריך תמיכה, כמו בבלוג האחרון שבו יצאתי בקריאה נואשת לעזרה אף אחד לא הגיב בכלל (חוץ ממך עוגי, שאת באמת יוצאת מהכלל!) אז מה הטעם?
אולי חשבו שאני לא רציני. כל 14 האנשים שצפו בבלוג שלי.
14 אנשים!
בשלב הזה כבר מתחילים לחפש פואנטה. אבל אין.
אולי אני צריך לעשות פשוט בלוגים ארוכים ומייגעים כאלה. להתיש אנשים למוות. ראיתי כמה כאלה. פעם נתקלתי במישהי שפשוט כתבה מילה במילה כל מה שהיא עושה ימים שלמים. כל פוסט 3 עמודים של טקסט משעמם בקנה מידה בלתי מוסבר. ואין לי שום בעיה לעשות כאלה, יש לי יכולת מופלאה לכתוב טקסטים אין סופיים. אולי אני צריך לעשות כזה, להבריח את כולם מכאן סופית (כל 14 הקוראים הנאמנים) ואז סוף סוף לעשות מה שאני רוצה עם הבלוג הזה.
עד אז אולי יהיה לי מושג מה אני רוצה לעשות איתו.
אין פאנץ'.
לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2007 בשעה 7:02
