מכירים את החוקרים האלה שמשקיעים את כל החיים שלהם במחקרים שלא ברור מה הטעם בהם? נגיד על הרגלי הזיווג של הנמלה הטיבטית. או על השפעת בועות הסבון על נדידת השכווי האפור? מכירים אותם?
יש חוקר כזה בקהל? כן?
להוריד ידיים.
אז הנה לכם מחקר שאני פשוט חייב שמישהו יעשה:
איך זה שדווקא בזמן חרבון באים הרעיונות הכי טובים?
מה יש בו בחרבון?
האם זה קשור לעובדה שהגוף מוציא משהו החוצה, מתנקה, שמאפשר למוח לפעול טוב יותר?
האם היצירה הגשמית (להלן קקי) מעודדת יצירה רוחנית?
מה יש בו בחרבון שלמטה שמעורר את האלקטרודות שם מלמעלה?
מחזיק מחקר נכון?
בקיצור לפני עשר דקות אני מחרבן לי, כשלפתע הכתה בי התובנה:
פתאום הבנתי מה אני צריך לעשות. הכל התבהר.
אני צריך לע ש ן!
זהו.
זה מאחורי.
הולך הביתה עם חיוך של ג'ריקן מפונצ'ר ולב קל.
ותודה למר חואנה שהביאני עד הלום. (יואו אני עושה משחקי מילים. הגעתי לסף נומך חדש. איזה מזל שאני יכול לטעון להגנתי שאני מסטול...)
שבת שלום.
לפני 17 שנים. 15 בנובמבר 2007 בשעה 15:14
