לפני 16 שנים. 25 במרץ 2008 בשעה 15:09
משהו מתעורר שם בפנים. בחושך.
היצר האפל וחסר ההגיון. זה שאני יודע להטביע בעבודה, בשגרה, בסקס, באוכל, בספורט, במשהו...
וברגע שאני מאבד טיפה אחיזה הוא מתעורר שוב. כמו טיגריס סבלני שיושב במערה עמוקה בפנים וברגע שהוא מזהה סימן כלשהו של חולשה הוא מוציא את הראש החוצה ומרחרח. בהישמע האות הוא יזנק החוצה ויעשה מה שהוא יודע לעשות, שטויות בגדול.
כל מה שאני צריך עכשיו זה ריגוש כלשהו, חידוש כלשהו. חייב להוכיח לעצמי משהו, אלוהים יודע מה. חייב להאכיל את החיה במשהו קטן, משהו בלתי מזיק. רק שלא תעשה שטויות.
שששש..... לנשום..... הכל בסדר.
אנחנו ילדים גדולים ולמודי טעויות. אנחנו נעשה את הדבר הנכון.
ברגע שנגלה מהו הדבר הנכון לעשות...
