אני חייב לעשות סדר בבלאגן.
אבא שלי כנראה יצא היום מבית חולים. אבל שום דבר עוד לא נגמר שם. יש לו משהו באיזה פינה נידחת של המעיים שעושה ברדק אטומי. שבוע הבא זה ימשך.
הגברת שלי קמה קצת פחות חולה. היא עדיין לא ממש בריאה אבל לפחות היא לא סמרטוט כמו שהיא היתה אתמול.
השוונץ הקטן עדיין חולה אבל ע"פ הרופא אין שום סימן מדאיג מדי ונקווה שגם הוא יבריא תוך יום יומיים ולא נגיע לבית חולים או משהו כזה.
העבודה עדיין עולה על גדותיה אבל לפחות לאחרונה הולך לנו יחסית טוב ואולי היום אפילו נצליח לסגור משהו גדול שעבדנו עליו מאוד קשה.
סך הכל אני אמור להיות אופטימי. אני חושב.
כבר שבוע אני מסתובב בתחושה שאני באיזה סוג של מבחן. מג'נגל בין מיליון מטלות וצרות ובעיות ואירגונים. מנסה לא לייצר דרמות מכלום. הכל יהיה בסדר...
וכל מה שבא לי זה לקחת אותה ולברוח לכמה ימים לאיזה חור נידח, רק שנינו. אנחנו נפגשים כל יום לכמה דקות בין לבין. אני נכנס, היא יוצאת. אני מגיע, היא הולכת לישון. אני קם ומארגן את הילדים, היא ישנה עדיין. ונוסף לכל יש לי מילואים בשבוע הבא...
נראה לי שאני אפגוש אותה שוב באמת רק עוד כמה שבועות.
אה, פשוט חייב לסיים את השבוע הזה. לא נשאר ממנו עוד הרבה.
לפני 15 שנים. 10 ביולי 2008 בשעה 12:45