תראו, שור מדבר!

החלטתי שכבר מחר.
אז כתבתי תאריך של מחר. כזה אני - משוגע!

טוב, אז לא ממש.
למעשה אני מרגיש שממש לא רחוק ממני, מעבר לאיזה פינת רחוב קרובה וחשוכה מסתתרת זו שאני מחפש נואשות כרגע, השגרה. זו שהופכת את חיי היום יום לברורים יותר, את המטלות לברורות יותר, מתגעגע אליה - לשגרה.
אה, כן. גם מתגעגע לסקס.
בכלל קצת מתגעגע לאישה שלי.
לא שאני מתלונן חלילה. היא מנצחת על משק הבית בצורה מעוררת התפעלות, מתמרנת בין הנקות להחלפות להסעות לבתי קפה. היום היא הזמינה עוד 3 ילדים נוספים אלינו והובילה את כל החבורה הרועשת הזאת לגן שעשועים. מסתבר שהיא משוגעת לא פחות ממני.
לכל אלו השואלים את עצמם לא פעם בשרשורים מייגעים עד בוש מהי מלכה אמיתית? ובכן - אשתי היא מלכה אמיתית! אחת שלא עוצרת באדום, לא מקטרת, מוערצת ע"י כל מי שסביבה וממש בקרוב אני מקווה תחזור לקשור אותי בלילות ולעשות בי שפטים.
עד אז אני אשב מול המחשב, אגרבץ ואכתוב בלילי מילים בבלוג שלי. ושמישהו ינסה לעצור אותי.

ואוו, מזמן לא יצא לי לכתוב ככה בלי ממש לחשוב על מה שהאצבעות שלי מקישות על המקלדת. יש בזה משהו נעים. תמיד התגאתי בזה שאני יודע לכתוב טקסטים על שום דבר בלופים אין סופיים, ככה הוצאתי ציון גבוה נורא בתנ"ך (סיפור ארוך). ועוד לחשוב שפעם הייתי עושה את זה ממש בכתב יד, מדהים. אני חושב שהיום אני מקליד הרבה יותר מהר ממה שאני כותב ביד, למעשה אני כמעט ולא כותב היום בכלל ביד. אני עושה ביד אבל זה רק בגלל...זה... נו... מה שכתבתי למעלה עם ה-אין סקס. בכל מקרה, מה שרציתי לאמר (כלומר לא באמת רציתי לאמר כי אני סתם מג'ברש מילים אסוציאטיבית לגמרי אבל זה חיבור טכני שנוח לי כדי להמשיך למשפט אחר לגמרי שלא קשור לכלום) זה שמעולם לא באמת השמתמשתי בלוג הזה כדי סתם להשפריץ מילים. אני חושב שפעם ניסיתי לנהל יומן אמיתי ולכתוב טקסטים כאלה אבל די מהר עבר לי העניין הזה. תמיד כתבתי למישהו. התקופה הכי יפה היתה כשקליאופטרה עבדה ושיעמם לה ואז הייתי כותב לה סיפורים בעבודה ומפקסס לה אותם (לא היה לה מייל, אלוהים אני מרגיש עתיק). בסוף היא כרכה אותם לספר ונתנה לי אותו במתנה. יש לי אותו עדיין, יש שם דווקא סיפורים מצחיקים. היתה תקופה שהייתי כותב גרסאות לאגדות למשל, המשכים או סופים אחרים קצת. אחד הסיפורים שהכי אהבתי זה היה על הגמד השמיני בשלגיה ושבעת הגמדים. כן, היה גמד שמיני רק שאף אחד לא ידע עליו. והיה גם אחד על עמי שנים אחרי שהוא ותמי גדלו. היו שם סיפורים לא רעים בכלל, אני צריך לחפש אותו ואולי אפילו לשבת ולהקליד אותם שוב.
מעניין אם מישהו שמכיר אותי יכול היה לזהות אותי כאן רק לפי הכתיבה שלי.
בעצם לא ממש מעניין.
עייף.
הולך.
לישון.