אני כבר לא מצחיק.
אני עייף.
מותש זו המילה הנכונה יותר, מותש. ואני חושב שבעיקר נפשית.
הפרקטיקה של החיים כרגע מאוד סבוכה. המון עניינים לעשות, המון מטלות וסידורים ותיאומים. המון עבודה. זה מוביל לזה שאני עייף פיזית רוב הזמן. ומעבר לזה יש את כל העניינים האלה בעבודה שמתישים אותי נפשית. אין לי כוח לזה.
אני תמיד זה שאמור לתת פתרונות. "הקול השפוי" זה שמחובר לקרקע. הלוגי, השקול, המאוזן.
באופן טבעי כשיש משברים אני אמור להיות זה שפותר אותם, רק שעכשיו אין לי כוח לזה, מותש מדי.
אז מה עושים עם זה?
אל תענו לי.
עכשיו נגיד שאני עושה עכשיו מאמץ עילאי, יש מצב שאני כן מצליח לכתוב משהו מצחיק. זאת אומרת, זה לא שאיבדתי את היכולת, פשוט מותש מדי.
או שאולי כן איבדתי את היכולת?
אל תענו לי.
אני מרגיש שאני צריך שינוי, גדול. בא לי חופש, גדול. בא לי קפה קר, גדול. (טוב, זה דווקא די פשוט לארגן כרגע). בא לי למות, בגדול.
שאני אמות?
אל תענו לי.
לפני 15 שנים. 24 ביוני 2008 בשעה 6:46
