תראו, שור מדבר!

הנני כאן.

אפשר לאמר שאנחנו בביות מלא. הנה, למדתי מושג חדש בבית חולים.
עברו 10 ימים משונים של צחוק ועצב, שמחה וחרדה.
היום זה היום הראשון של המשך החיים שלנו. הרגע דיברתי עם אבא שלי והוא אמר שהיה ביקור רופאים ושהמצב הולך ומשתפר. המלכה לקחה את כל העוללים ויצאה לה להתארגן על עצמה, כי זה לא משנה לידה או לא לידה, צבע בשיער היא צריכה לעשות. ג' שלח SMS שאמנם הוא לא יגיע היום לעבודה כי הוא בבדיקות עם אמא שלו אבל היא מרגישה בסדר.
סוג של פאוזה בכל החזיתות. אפשר לנוח ולאגור כוחות להמשך.

ומכל הרגעים בעשרה ימים האחרונים יש רגע אחד שנתפס לי במיוחד.

אתמול חזרנו בצהריים מהבריכה. קילחתי את הילדים והשכבתי אותם לישון צהריים. התקלחתי והלכתי לסלון להתפנן קצת במזגן אחרי החום הנורא. אכלתי ואז שמעתי את האפרוח החדש מצייץ. אמא שלו ישנה היטב בחדר.
אז שלפתי אותו והבאתי אותו לסלון.
הנחתי אותו על החזה שלי, בטן לבטן. נזכרתי איך נהגתי לעשות את זה פעם המון עם הגדולה.
הוא נרגע והתחפר בשיער שלי.
ככה שכבנו איזה 20 דקות מנומנמים.מדי פעם הוא זז הוא מלמל והזיז את העיניים (R.E.M). חלם חלומות.
שאלתי את עצמי מה עובר בראש של ילד בן שבוע. על מה הוא חולם?
ספגתי את השלווה שלו ונרגעתי.

תענוג.


המשך יום רגוע לכל...