תראו, שור מדבר!

התקף לב קצר... ונגמר.
אל מול עיני המשתאות ראיתי את הילד שלי צונח ממרומי ידיו של סבא אל הרצפה. כמעט 2 מטר של נפילה חופשית על רצפה קשה כמו אבן. הלב החסיר 20 פעימות. 3 שנים ירדו ממצבת חיי.
הילד אגב בסדר גמור, עשוי כנראה מחומרים בלתי שבירים.
שעות לאחר מכן עוד בדקנו אותו, ומיששנו, והרגשנו, וחיבקנו, ודאגנו, ובחשנו, ונלחצנו.
ואפילו לקחנו אותו לרופאה היום בבוקר.
הילד בסדר גמור. טפו, טפו, חמסה, חמסה, נגעתי באדום.
יש יתרונות כנראה בלגדל סומו קטן, נשמה קטנה שלי. כנראה שהקטע הזה לא יגמר לעולם, נגזר עליך כהורה לחוות את זה שוב ושוב. האושר בא מוקף בעבודה קשה ודאגות אין סופיות. ילדים קטנים, דאגות קטנות, ילדים גדולים, דאגות גדולות. כמה קלישאה - ככה נכון.

אגב, מסתבר שצפייה ב"נולד לרקוד" משפרת את חיי המין שלנו. אלו הדברים הקטנים שלעולם אני לא אוכל לנחש.
שבוע שקט ומאושר לכל.